שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 4 · הלכה 5 · Integer 4

ב"ש כר' ליעזר דר' ליעזר אמר הנאמן על השני נאמן על הראשון א"ר יוסי ד"ה היא כו'. — צ"ל: הנאמן על השני נאמן על הראשון הנאמן על הראשון אינו נאמן על השני (וכאן סיום הלכה זו וכל השאר נשתרבב מדמאי פ"ד ה"ה. וביאור זה שמאחר שיש מי שמפריש מעשר ראשון מפני תרומת מעשר שבו ואינו חש להפריש מע"ש לכך יש להסתפק בכל דמאי שמא נפרש ממנו מע"ר ולא מע"ש וזה שהניח איסר לאכול עליו אינו אוכל אלא עשרה והן אחד למע"ש ותשעה לחולין וב"ש אמרו הכל עשרה דגזרו ודאי משום דמאי, ודין זה אינו אלא במניח כסף לפדיון מע"ש כדי שיוכל לאכול מפירות של עם הארץ טרם שהפריש מע"ש מן הפירות לכך חיישי ב"ה בדמאי שמא יאכל עליו דמאי כזה שנודע שהופרש ממנו מע"ר ומשום הכי אמרו שלא יאכל מכל דמאי יותר מעשרה וב"ש גזרו גם בודאי משום דמאי שנודע שהופרש ממנו מע"ר, אבל מי שמפריש משלו מע"ש פירות ואח"כ פודה אותן הכל מודין שפודן בשוויין בין דמאי ובין ודאי ואוכל את הכל לבד מתרומת מעשר שנותן לכהן, ומה שאמרו כאן ב"ש כר' ליעזר באו להוציא לת"ק שלא סבר כר' ליעזר אבל ב"ה ודאי סברי נמי כר' ליעזר וע' פירוש רא"פ ובתפארת ישראל).