שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 4 · הלכה 5 · Integer 1

תחלה נפרש לשון המשנה: המניח איסר למע"ש אוכל עליו אחד עשר איסר ואחד ממאה באיסר (כ"ה עיקר הגירסא) וזה ביאורה דאם יש לו חולין טבולין למעשר ראשון ושני ומניח איסר לפדיון מע"ש הרי יש כאן עשרה איסרין חולין אלא שיש עוד להוסיף עליהן תשיעית למעשר ראשון דהיינו איסר ותשיעית איסר ובס"ה י"א איסר ותשיעית אלא שאותה תשיעית צריך לעשותה תרומת מעשר על האיסר נמצא שיכול לאכול י"א איסר וזהו שאמרו ב"ה בודאי י"א אבל בדמאי רק עשרה שהחמירו בדמאי, והטעם נתפרש בתלמוד וכמו שיתבאר למטה; וב"ש גזרו גם בודאי משום דמאי ולכך אמרו הכל עשרה, ות"ק דמשנתנו עשה חשבון אחר והוא שחושב לעשרה של מע"ש וחולין עוד אחד למעשר ראשון על תשעה ועוד עשירית מעשר ראשון על אחד ועשירית זו הוא עושה תרומת מעשר על האחד של מעשר ראשון, אלא שבעשירית זו אינו מתקן מן המעשר ראשון רק תשע עשיריות מן האחד ועדיין נשארה עשירית שלא נתקנה וצריך להוסיף עוד אחד ממאה באיסר כדי לתקן את העשירית האחת מתרומת מעשר, וזהו שאמר ת"ק אוכל עליו י"א איסר ואחד ממאה באיסר, ומ"מ אין דברי ת"ק מכוונין שהרי אותו אחד ממאה צריך לעשותו תרומת מעשר והרי אינו יכול לאכול יותר מי"א, ועוד שזה האחד ממאה אינו מתקן אלא תשעה חלקים מאחד ממאה ועדיין נשאר חלק אחד מאחד ממאה שלא נתקן וכן עד העולם וזה שהקשה שמואל בתלמודא ואמר לא מצי תנייה אין יסב חד לעשרה צריך למיסב חד למאה כו' פי' וכמו שהחלק העשירי הוא תרומת מעשר כן החלק האחד ממאה הוא תרומת מעשר ועדיין לא תיקן כולו מתרומת מעשר וצריך להוסיף עוד עד העולם.