קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 6

ואתיין. מי נימא ר' ור' נתן פליגי בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודא:

דתנינן תמן. פ"ד דמעשר שני:

גיטה וקידושיה. או גיטה או קידושיה:

ולא פי'. בשעת נתינה שנותן לה גיטה או כסף קידושיה:

דיו. כיון שכבר הזכיר הענין ההוא מעיקרא:

ואתיא דר' כר' יוסי. דסובר ר' מדא"ל השליח מעיקרא שהוא שליח לקבלה מסתמא אדעתא דליהוי שליח לקבלה נתנו לו והא דא"ל הולך היינו הילך כדקאמרה איהי דאי עקר לדיבורא דשליח הוה ליה לפרש ולומר אי איפשי דתיהוי שליח לקבלה אלא הולך ור' נתן כר' יהודה דלא סמכינן אמאי דאמרי מעיקרא אלא על מה שאומר בשעת נתינה וכיון דבשעת נתינה אומר הולך לשליח להולכ' שווייה הלכך אם רצה לחזור יחזור:

א"ל ואת מה בידך. כיון דמספקא לן אי הני תנאי כהני תנאי ש"מ דאית לך למימר דאפשר דלא פליגי ר' ור' נתן בפלוגתא דר"י ור"י ומה יש בידך דמספקא לך. ה"ג מה פליגין כשהפליגו עצמן לעניינות אחרים וכו' וכ"ה במעשר שני. וה"פ כי פליגי ר"י ור"י דוקא כשפסקו מלדבר בענין גיטין וקידושין עסקו בעניינים אחרים ואח"כ נתן לה סתם אבל אם בשעוסקין בענין גיטין וקידושין נתן לה סתם אף ר' יהודה מודה דדיו בכך והשתא מספקא לי אי איירי ר' ור' נתן נמי בשאין עסוקין באותו ענין או אפי' בעסוקין באותו ענין נמי פליג ר' נתן וקסבר דלשון הולך לעולם עקירה הוא דהולך לא משמע לשון זכה: