קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 5

ה"ג עד כדון בשאמרה לו הבא לי ואמר לו התקבל לי וכו'. וה"פ עד כאן לא שמעינן מדרנב"י אלא בשאמרה היא שיהא שליח להולכ' והוא אמר להבעל שעשאו שליח לקבלה הוא דאינו גט אפי' משהגיע לידה דכיון דאין הבעל עושה שליח לקבלה אינו שליח כלל אבל בשאמרה לשליח תהא שליח לקבלה והוא אמר להבעל שעשאו שליח הולכה הויא גיטה משהגיע גט לידה דלא יהא אלא שליח הבעל או דלמא כיון דאדיבורא דשליח קסמוך והוא שני בדיבוריה בטל השליחות:

אשכח תני. מצא ברייתא דתני בה בין שאמרה היא הבא לי ואמר לו השליח שאמרה התקבל לי או שאמרה היא התקבל לי ואמר הוא שאמרה הבא לי לעולם משהגיע גט לידה ה"ז גט ואם עד שלא הגיע הגט לידה אם רצה להחזיר יחזיר וה"ג אם רצה לחזור יחזור:

והא תנינן וכו'. אהא דאמר ר"ה בשם רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה פריך דבברייתא תניא דעושה שליח:

ת"ל ונתן ונתן. תרי זימני כתיב ונתן בידה בפרשה לרבות דאפי' משלוחו לשלוחה הוי גט:

מה תני. כלו' מאן תני במתני' אי אפשי וקאמר ר' היא וכדמסיק:

ה"ג אמרה התקבל לי והלך ואמר אשתך אמרה התקבל לי והוא אמר הוליכו לה ונתנו לה זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזיר ר' נתן אומר הוליכו לה ונתנו לה אם רצה לחזור יחזור זכה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור ר' אומר בכולן לא יחזור עד שיאמר אי אפשי שתקבל אלא שתוליכו לה וכ"ה בבבלי ופ"ד דמ"ש ובתוספתא. וה"פ ת"ק היינו ר' וקאמר אם אמר הבעל להשליח בא' מארבע לשונות אלו אינו יכול לחזור:

ה"ג וקשיא על דר' הולך מן דיבורא ואם רצה לחזור לא יחזור קסבר הש"ס דבין בהולך ובין בהילך פליגי ר' ור' נתן וקשיא מ"ט דר' בהולך הא איכא למימר דעקר שליחותה ורוצה הוא שיהא שליח להולכה ולמה קאמר ר' דלא יחזור ולר' נתן קשיא מ"ט בהילך הא ודאי משמע הילך במה שאמרה היא ולמה קאמר ר"נ דיחזור:

נעשה שלוחו ושלוחה. דהיא עשאתו לשליח לקבלה והוא עשאו לשליח להולכה דא"ל הולך ר' סובר אשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחו של בעלה הלכך לא יחזיר ומכי מטי גיטא ליד השליח מגורשת ור' נתן סובר אין אשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחו של בעלה ואינו אלא שליח להולכה הלכך בטל שליחותו את שליחותה ואינה מגורשת עד דמטי גיטה לידה:

מגורשת ואינה מגורשת. דמספקא לן הלכתא כמאן כר' או כר' נתן הלכך צריכא גט שני ואם מת חולצת ולא מתייבמת: