פתח עינים על סנהדרין · דף 88b

שלחו מתם איזהו ן' העה"ב ענותן ושפל ברך שייף עייל שייף נפיק וגריס באוריתא תדירא. הנה המדות הקדושות האלו מדו"ת שהיו במקד"ש וכדאות לזכות בהן לעה"ב זה יצא ראשונה:
ענותן אמר ריב"ל דמעה"כ כאלו הקריב כל הקרבנות כלם ואמרו ז"ל לא לן אדם בירושלם ובידו עון שתמיד של שחר וכו' ופירש הרב מהר"ש פרימו דיש סברא דלא בא לידי עון אם לא חטא בשוגג וכיון שהתמידים מכפרין על השוגג אין בידו עון עכ"ד וא"כ אדם זה שהוא ענותן הן לו יהי שחטא בשוגג חטאו וכפרתו באות כאחד דרוחו הנמוכה היא העולה כאלו הקריב כל הקרבנות וכיון שנתכפר השוגג אין עון מזיד בא על ידו ונמצא דהוא בן העה"ב נקי מחטא:
א"נ במ"ש הרב זרע בירך ח"ג על ברכות דף כ"ה ע"ג דמי שהוא עניו אינו מתגלגל וינוח עש"ב וזה אצלי רמז הכתוב ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב כי הנה פ"ק דסוטה אמרו אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר שנאמר יבא כל בשר ופירש"י בשר רך ולא גסי הרוח וכו' ע"ש אלמא בשר הוא כינוי לעניו וז"ש ויזכור כי בשר המה שהם ענוים לכן רוח הולך ולא ישוב בגלגול וזהו רמז בעלמא. א"כ שפיר קאמר איזהו בן העה"ב שינוח שם ולא יצטרך להתגלגל ענותן דבעבור ענותנותו שם ינוח. ומפרש עוד דכל מדות העניו אצלו אמון שפל ברך שייף עייל וכו' דהם מדות העניו. וגריס באוריתא תדירא יום ולילה תדירא. דייקא וכתב הרב זרע ברך הנזכר שם דנקרא חסיד ואין אור של גהינם שולט בו. וגם מקיים המצות ע"י תלמוד תורה. והכל שלא ע"מ לקבל פרס וזהו ולא מחזיק טיבותא לנפשיה ומאחר עלות כל המדות הללו ודאי הוא בן העה"ב:
א"נ כתבו חכמי האמת וחכמי המוסר כי הן האדם פוגם בעינים ומעור ולשון ועל שלשה פשעי נכרת ברית ואלה הם שלשה עיקרים אשר כמעט רוב גופי תורה תלויים בם וסימן לדבר נפש כי תמעול מע"ל ר"ת מעור עינים לשון וזה רמזו שפל ברך כינוי למעור כי נתגבר על יצר הרע אשר עיקרו בערוה והשפילו והיינו שפל ברך שומר הברית. שייף עייל וכו' שח עינים משומר ובא ברית כרת לעיניו וגריס באוריתא תדירא ושומר ברית הלשון א"כ ראוי והגון להיות בן העה"ב:

ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. אפשר לפרש במשז"ל וביארו המפרשים דאנו עם ה' יש לנו דין אשה עם בעלה. והלכה רווחת באשה כי מעשה ידיה תחת מזונותיה א"כ כל מה שמסגל התורה והמצות והם מעשה ידינו הכל הוא תחת מזונותינו וזש"ה כל עמל אדם לפיהו. אמנם איכא למ"ד דהעדפה ע"י הדחק היא לבעלה וכתב הרא"ש כגון שעושה מלאכה בלילות ע"ש פרק מציאת האשה והכא גריס באוריתא תדירא דייקא היינו יום ולילה והוא ע"י הדחק דהוי לעצמה ועם כל זה הכל לש"ש ולא מחזיק טיבותא לנפשיה לומר האי דעדיפנא אגב דוחקא לי לשמי כי גם את הכל לשם ה' מכוין:
א"נ במ"ש מהר"ש פרימו ארומיא דרמו קמאי דתנן הוו כעבדים וכו' שלע"מ לקבל פרס ותניא פ"ק דראש השנה האומר סלע זו וכו' הרי זה צדיק גמור דההיא דסלע זו בעושה יתר על חיובו אז באותו יתרון מצי ע"מ לקבל פרס והשתא האי דגריס באוריתא תדירא ודאי מוסיף יתר מאד על בני גילו והוה מצי באיזה תוספת שעושה שיהיה ע"מ לקבל פרס ונקרא צדיק גמור. אבל לפי העלות דבקותו בו ובתורתו לא מחזיק טיבותא לנפשיה שהתוספת יהיה שלו ושאל ישאל איזה פרס לא כי אלא הכל לה' לבדו. א"נ לא מחזיק טיבותא לנפשיה שהוסיף על חיובו כי הכל נראה בעיניו חיוב ועדיין סובר דלא השלים חיובו וזהו לא מחזיק טיבותא לומר דעשה חובתו אלא נראה בעיניו דבצר ליה טובא מחיובו וכ"ש שלא יעלה על לב שהוא תוספת ובודאי זהו בן העה"ב. ועוד כתבתי בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פרשת משפטים בס"ד במאמר זה עש"ב: