שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 2 · הלכה 5 · Integer 5

אפ י' את אוספו במגריפה אמרה התורה טהור. — פי' שאפי' אם האוסף אינו מאסף את האפר בידיו ממש אלא בדבר שאינו מקבל טומאה מ"מ אמרה תורה שהאוסף צ"ל איש טהור דאף אם ידיו בלבד טמאות הרי הוא לחטאת כאלו כולו טמא ומטמא בהיסט.

אם במגריפה של מתכות והלא פשוטי כלי מתכות טמאין. — פי' דאם מגריפה שאמר ר' לעזר היינו של מתכות אין ראייה דמי שידיו טמאות מטמא בהיסט דאפשר שמשקה טופח על ידיו והן מטמאות את המגריפה והמגריפה מטמאה את האפר לכך צ"ל המאסף טהור בידיו.

אם במגריפה של עץ לא כעומד מחמת דבר טמא הוא כו'. — צ"ל: אם במגריפה של עץ והלא המקבל דבר טמא הוא (פי' שאפי' פשוטי כלי עץ אם רק מקבל עליו איזה דבר טמא הוא כמו קנה של זתים בשבת פי"ז מ"ג וע"ש בבבלי וירושלמי וע"ע בכלים פי"ז מ"ג ומפרשים שם, ומ"ש בק"ע כאן אין לו יסוד כל עיקר) א"ר הושעיה תיפתר באוספו בנסר (פי' דכתיב סתם ואסף איש טהור אפי' באוספו בנסר שאינו כלי ואינו מקבל טומאה ומ"מ צריך איש שאפי' ידיו טהורות מפני שמטמא בהיסט) ואפשר שלא ינשא עליו (פי' שבשעה שהוא אוסף את האפר בנסר א"א שלא יסמך על הנסר ועל האפר ועדיין לא שמענו שצריך איש טהור אלא בנסמך על האפר ומניין שהוא מטמא את האפר בהיסט אף שאינו נסמך עליו) כו' תיפתר באוספו במלתרא עבה (פי' שהיא גדולה כל כך עד שאין כובד האדם נרגש על האפר דהוי כאבן מסמא ומ"מ אם היו ידיו טמאות היה האפר טמא מחמת היסט).