מה פליגין. כי פליגו חכמים ור"ש במתניתין בעציץ נקוב:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 10 · הלכה 6 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אבל אם תלוש. השורש שכנגד הנקב מודה ר"ש דכמחובר הוא וחייב. היה כולו כל העציץ מונח ע"ג הארץ ונקב הוא למעלה מן הארץ והשורש כנגד הנקב מי פליגו ר"ש ורבנן או לא. ל"א אם היה העציץ כולו בא"י והנקב הוא בח"ל אם אזלינן בתר הנקב ופטור מן המעשרות מה שגדל בעציץ או אזלינן בתר העציץ וחייב במעשרות:
אשכחת אמר. נמצאת אתה אומר מה דמבעיא לרבי ירמיה פשיטא ליה ליצחק בר אוריין דאמר הכל תלוי בנקב אם הוא כנגד הארץ הרי הוא כמחובר וכשאינו כנגד הארץ פליגי ר"ש ורבנן:
ה"ג רש"א אין בין נקוב לשאינו נקוב אלא להכשיר זרעים בלבד אילין אינון וכו'. ה"פ דקס"ד ה"ק אין בין וכו' לא מצינו דבר שיש לחלק בו בין עציץ נקוב לשאינו נקוב דלא נ"מ מידי דליכא למימר דלכל מילי סובר דהוא כתלוש לבד מהכשר זרעים דמאי שנא:
ופריך אילין אינון והא איכא אחרנייתא שיש לחלק בהן בין נקוב לשאינו נקוב:
מקדש בכרם. אם הניחו בכרם או בד' אמות של עבודת הכרם מקדש כאלו נזרע בארץ:
ה"ג ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם תרם מנקוב על הארץ תרומתו תרומה ומשאינו נקוב אין תרומתו תרומה התולש מעציץ נקוב וכו'. וכן הוא במתני' פ"ה דדמאי:
התולש מעציץ נקוב חייב. היינו מתני' ר"י אמר לה. להך שמעתתא דבסמוך סתם ולא אמרה משמיה דר"ש בר יצחק אבל ר"ח אמרה משמיה:
התורה ריבתה בטהרת זרעים. לכך סובר ר"ש דבהכשר זרעים עציץ נקוב כארץ אבל בשאר דברים סובר דבכולן עציץ נקוב כשאינו נקוב ואין בין וכו' ה"פ שאין לחלק בהן:
אשר יזרע. כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה לאפוקי מחובר כל דהוא להכי אהני זריעות יתירא דכתיב בקרא ומיהו שאינו נקוב תלוש גמור הוא:
הדרן עלך פרק המצניע
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda