ציפדונה. חולי השיניים:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 14 · הלכה 4 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רבי יוחנן מטתיה כן. פי' רבי יוחנן חש בצפדונה:
והוה. מתרפא מאת בת של שר אחד שבטבריא:
בערובת'. בערב שבת סמוך לערב הלך אצלה א"ל אם צריך לעשות רפואה גם למחר:
אמרה ליה לא. שאינו צריך עוד לעסוק ברפואה:
ואין. ואם תהא צריך לה קח גרעינין דתמרים שנשרף חציין באש:
ואית דאמרין. ויש אומרים:
דניקלבס. גרעינין של פירי ששמה ניקלבס:
ועור דשערין. קליפה שעורים:
וצואה יבשה של קטן:
שחוק. ישחוק כל אלה יחד:
וטפול. וידבקום:
ולא תימר. ולא תגלי רפואה זו לפני שום אדם:
למחר. נכנס רבי יוחנן לבית המדרש ודרש רפואה זו ברבים:
אית דאמרין. איכא דאמרי שחנקה נפשה מהצער שנתגלה רפואתו זו ואיכא דאמרי שנתגיירה לפי שסברה שאף רבי יוחנן יקבץ ממון מרפואה זו והוא לא עשה כן אלא גילה הדבר לכל ישראל אמרה ראויה אומה זו לידבק בה:
כל שהוא מן השפה ולפנים. אפילו שיניים כמכה של חלל דמי:
אם היה עכו"ם רופא אומן מתרפאין הימנו אפי' מכה של חלל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda