קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 14 · הלכה 4 · Segment 5

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

ולא מן השפה ולפנים. הן השיניים ואפ"ה אסור כל שניכר שהוא לרפואה:

ה"ג ר' זעירא לא אמר כן אלא ר"ז וכו'. וכ"ה במסכת עכו"ם:

כל שהוא מן החלל. בחלל הגוף ושיניים לאו בכלל החלל הן:

מעלין עצם של ראש. שכפל בשבת:

בנות אזנים בשבת. גידי אזנים פעמים שיורדין למטה ומתפרקים הלחיים וצריך להעלותן ויש סכנה בדבר:

עין שמרדה. שרוצה לצאת כאדם שמורד ויוצא:

גבות ידים וגבות רגלים. מכה שע"ג היד וע"ג הרגל סכנה ומחללין עליה השבת אע"פ שאינה של חלל:

ההן סימוקא. האי אדמימות שבעינים סכנה:

לוקטין לו. לחולי סימוקא עוקץ של עקרב שזו היא רפואתו:

ההן תמרא. ליתן יין ע"ג העין בחוץ מותר דאמרי' לרחיצה בעלמא עביד אבל בתוך העין אסור דמוכח דלרפואה קעביד:

רוק תפל. שלא טעם כלום משניער משנתו:

אסור ליתן (אפי') על גבי העין. דמוכחא מילתא דלרפואה דלרחיצה מאיס להכי נקט רוק תפל לפי שהוא חזק ומרפא:

מינה את שמע. מכאן אתה למד דאף לחזזית והיא גרב האמור בתורה אסור לרפאותו בשבת:

הדא אורדענה. הוא צפרדע והוא מין חולי המתהוה בבשר כמו מכה וכן קורין אותה בלע"ז:

סכנה. ומותר לרפאותו בשבת:

עכשמוניתה. מין חולי:

גומרתא. מין חולי ועל שם שאותו חולי שורף כגחלים קורא אותו גומרתא:

נותנין עליה חמץ בפסח לרפואה. לפי שיש בה סכנה:

ההן בלעה. שבלע שרץ במים ששתה מותר להוציאו בשבת:

דלא כן. דאל"כ אלא דאסור להוציא בלעו:

מה בין קוץ וכו'. א"כ למה התירו להוציא קוץ מה בין קוץ לבלע:

ההן דעיינה. אם בלע העין דבר מה אם מותר להוציאו שאלו לר' ירמיה:

אמר להו הא רבי בא לפניכם צאו ושאלו ליה:

שאלון. לר' בא והתיר:

אמר. להם רבי ירמיה אף אני מתיר:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda