קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 6

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

כל דבר שמרחיקין מכותל חבירו. כמו ששנינו בפ' לא יחפור:

אסור לטמון בו. דמוסיף הבל:

מן מה וכו'. כלומר גם בהיפך איכא למילף ממה ששנינו כאן דמותר לטמון בו שאינו מוסיף הבל א"צ להרחיק מן הכותל:

ליידא מילה. לאיזה טעם אסרו:

לא מפני המוץ. ודאי מפני המוץ שבתבואה מקלקלת הכותל מפני החום והכא אמרינן דטומנין בפירות וקשיא אדר' יוסי:

אר"ח. אין הטעם מפני שמקלקל הכותל אלא לכך לא יעשה אוצר תבואה מפני שמרגיל העכברים לבית:

ניתני לא יעשה שום אוצר. דתחת כל האוצרין דרך עכברים לבוא:

הוי יאות קש ר"ח. פי' הרי שפיר הקשה רבי חגיי לרבי יוסי:

אלא שהן עושין חלודה. מעלין עפר תיחוח ומקלקלין יסודות הכותל אבל אין מרתיחין הלכך מותר להטמין בהן:

תיפתר. תפרש הא דתני אין טומנין בסלעים היינו סלעים של כסף שהן מחממין:

מאן דמר טומנין בשל זהב ושל נחושת. שהן אינן מוסיפין הבל:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda