קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 7

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

לא סוף דבר לחין. הא דקתני במתני' בזמן שהן לחין אין הכוונה לחין מחמת עצמן:

אלא אפי'. היו מתחלה יבישים ונתלחלחו במים הרי הם לחין ואסורין:

מן אילין מוכין. כלו' ממוכין מוכח דאפי' לחין מחמת דבר אחר אסור:

ומוכין לא כיבישין הן. דלחין מחמת עצמן היכי משכחת להן אלא ודאי אפילו לחין מחמת דבר אחר הרי הן כלחין:

ההן דכמר איידה. האי מאן דמטמין בהדה כלומר בהנך דתני במתני' דמטמין בהן יבשין ולא לחין:

צריך מחסרתי' ציבחר. צריך שיראה שלא יהא הכוס או הקדירה מלאה:

דהוא אתי וכו'. שאם יבא ליתנה לתוכה ישפוך מעט על הצמר ויהיו לחין ומרתיחין להמאכל:

תמן תנינן. בכלים פרק תשיעי:

וכן בגפת. פסולת של זיתים לאחר שהוציאו שמנן:

חדשה. תוך י"ב חודש:

ישנה. לאחר י"ב חודש:

טהור. שכבר כלה הלחות שבו והרי הם כעצים א"כ בגפת לאחר י"ב חודש מותר לטמון:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda