קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 23

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

המוסק. בזיתים:

הגודר. בתמרים:

אורה. בתאנים:

ההן דגזז ספוג. האי מאן דקוצר ספוג או גמי או קרולין והוא האלמוג והן מיני אילנות:

חייב משום קוצר ומשום נוטע. דע"י הוא גדל שנית ומתעבה:

קוסבר וכו'. כולן מיני עשבים נינהו:

חייב משום קוצר ומשום זורע. דגבי עשבים זריעה היא האב:

חייב עליה משום קוצר ומשום זורע. דע"י שניתן השני על הראשון אי אפשר להתגדל הזרע שבראשון והשני הוא יונק מן הארץ וה"ל כזורע:

ולא פליגון. הנך תרי מימרות שאמרתי בשם ריש לקיש:

הקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע. שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו והיינו כמו גבי עציץ נקוב:

המוחקה. שממחק את הקורה בקציצתו וראוי למלאכה ה"ז מכה בפטיש וחייב שלש וזהו דוקא בקורות שקמה ולא בעציץ נקוב:

ההן דצייד כוורא. האי מאן דצד דגים ממקום שהיה ניצוד ועומד מבעוד יום:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda