מ"ד כתובים מטמאין את הידים. דפליגו תנאים במס' ידים פ"ג אם כתובים מטמאין את הידים:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 16 · הלכה 1 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מצילין מפני הדליק'. דכיון דהחמירו שיטמאו את הידים כדי שלא יניחו אצלן אוכלין תרומה ויבואו הספרים לידי פסידא ע"י עכברים ש"מ דחשו חכמי' לפסידא דכתובים ה"ה נמי מצילין אותן מפני הדליקה:
עברי שכתבו תרגום. דתנן במסכת ידים פ"ד דברי הנביא הנאמרים בלשון הקדש שכתבן בל' תרגום אינו מטמא את הידים:
ומצילין אותו מפני הדליקה. דתניא בברייתא היו כתובים תרגום בכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה א"נ מדתני במתני' אע"פ שכתובים בכל לשון טעונין גניזה כ"ש דמצילין מפני הדליקה אלמא ש"מ דאף דאינו מטמא את הידים מצילין מפני הדליקה וראשון נראה:
הדא אמרה וכו'. ללשון ראשון שפירשתי בסמוך ה"ג הדא אמרה שאין מצילין אותן מפני הדליק' דדוקא גניזה טעונים שאין מאבדין אותן בידים אבל אין מצילין אותן מפני הדליקה וללשון השני סיומא דקושיא היא:
מתני' דר"ש. כר"ש אתיא מתני' ולא כרבנן דאילו לרבנן למה יהא מותר להצילן למבוי ולעבור על שבות:
דר"ש אומר. בפרק בתרא דעירובין:
מה פליגון. כלומר לעולם כרבנן נמי אתיא וכי פליגי רבנן ור"ש התם בעירובין:
מפני בזיונן. שלא יהיו כתבי קדש מונחים בבזיון ואהא פליגי רבנן ואמרו דאסור לעבור על שבות בשביל כבודן:
ברם הכא. אבל כאן שלא יהיו נשרפין ונאבדין לגמרי הכל מודי' שמצילין:
למי נצרכה. מתני' לאשמועינן דמצילין כתבי הקדש מפני הדליקה:
לרשב"ג. אע"ג דאמר בפ"ק דמגילה:
אף בספרים. דהיינו נביאי' וכתובי':
לא התירו. לכתוב אלא יוונית אבל אם נכתבו בשאר לשונות אסור לקרות בהן וקמ"ל כאן דאפ"ה מצילין אותן מפני הדליקה:
נדבך. שורות אבני הבנין דס"ל דטעונין גניזה אם נכתבו בשאר לשונות:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda