קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 7

הקמין. הוא החלון שבו יוצא העשן:

להיות ממלאין. את התנור עצים מע"ש ודולק בשבת:

ואסרו להן רחיצה. בחמין לגמרי:

והתירו להן זיעה. והיינו שהוא עומד או יושב בבית המרחץ ואינו נותן מים על גביו והוא מתחמם ומזיע:

להיות נכנסין ורוחצין. ובחמין שהוחמן מבעוד יום:

ואסרו להן רחיצה וזיעה. והתירו להן חמי טבריא:

אמבטיות. כלים גדולים שנותנים בהם מים לרחוץ בו:

אחת של מתוקין. הם מים שנתחממו על האור והיו מחופין בנסרים לשמור חומן:

ואחת של מלוחין. הם חמי טבריא:

כיון שנתגדרו. ולא פרצו לטבול במרחצאות:

הבאת לונטיות. הוא בגד שמסתפגין בו לאחר הרחיצה:

התיר. לאנשי טבריא:

עצה שבים. להיות טומנין פירותיהן בעצה והיא פסולת של קטניות ואע"פ שלקטו מן השדה בהשכמה והטל עליו אין מכשירין את הפירות דתניא השכים קודם היום להביא פסולת תבואה מן השדה להטמין בו פירות אם לכך נתכוין להשכים שרוצה ונוח לו בטל שעליו והשכים עד שלא ייבש הרי הוא בכי יותן ואם בשביל שלא יבטל ממלאכתו אינו בכי יותן ואנשי טבריא בעלי מלאכה היו וה"ל כמי שלא יבטל ממלאכתו:

והתיר להו כצוצרה שבים. להוציא מן ביתו על הנהר שתי קורות ומקרה עליהן והוא שתהא ד' אמות על ד"א וחוקק באמצעיתו נקב שהוא ד' על ד"ט וממלא אע"פ שאין לו מחיצות סביב רואין אותן עשרה טפחים שסביב הנקב לכל צד כאלו הן כפופין למטה והויין לה כעין מחיצה תלויה על המים ואמרי' נמי גוד אחית כאלו יורדין וסותמין עד המים והויין המים שכנגד הנקב רה"י ובציר מהכי לא סגי דאין מחיצה פחות מעשרה בגובה ולא פחות מד' טפחים חלל שביניהם לכך בעינן שתהא הכצוצרה ד' אמות על ד"א:

הבאת אלונטיות. להביאם בידו אחר הרחיצה ואין חוששין שמא יסחוט: