שהיו משרבטין בבהמה. שהיו מכין את הבהמה בשרביט כי היכא דליתאדם העור כשיפשיטו אותה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 44
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ונצרר בה דם חייב. משום צובע:
המאדים אודם בשפה. פי' אפילו בשפה שהיא אדומה אלא שמוסיף בה אדמימות חייב משום צובע:
חייב משום נטילת נשמה. שבאותו מקום כי הדם הוא הנפש:
הראשון. שעושה הציור באבר או בדיו חייב משום כותב:
והשני. המעביר הצבע עליו חייב משום צובע:
חיסור. הראשון בהצורה אבר יבא השני וגמרה:
חייב משום מכה בפטיש. דכל גמר מלאכה חייבין בה משום מכה בפטיש:
היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה. מי שסוחט לא היה מכבס שתחלה מכבסין הבגדים במים וסוחטין אותו ואח"כ צובעין אותו ועשו לסחיטה ענין בפני עצמה שלא ה"ל תולדה דמלבן ונחשבת לאב מלאכה בפני עצמה:
וניתני. לר"י בנו של ריב"ב מ' מלאכות:
ומשני לא אתינן מיתני. לא אתא התנא למתני במתני' אלא מלאכות שהכל מודים בהו אבל בפלוגתא לא קמיירי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda