קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 14 · הלכה 1 · Segment 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

חמשה נהרגין בשבת. אם רצין אחריו כדמסיק:

ה"ג ועקרב שבחדייב:

נפתי. ישראל היה וקוראו על שם מקומו:

פגע בו. בנחש רשע כיוצא בו לפי שהרגו בשבת אמר כן:

ופריך ולא נחש מן הדברים שמותר להרגן בשבת. כדתני בסמוך ולמה הקפיד רבי על זה שהרגו:

פתר לה. הא דתני חמשה נהרגין בשבת דוקא בבאין להזיק ורצין אחריו אבל בלא"ה אסור ומעשה דנפתי היתה שלא רץ אחריו:

בתוך ד' אמות. שהן רשותו של אדם:

ראוי היה שימות בהם. והראה לו הקב"ה שחטא:

אלא שרחמים של מקום מרובים. ונפקא מיניה שצריך לעשות תשובה על חטאיו:

לא נראו לו אלא שיהרגם. לכך זימנם המקום לכאן כדי שיאבדן הוא לפי שהיו עתידות להזיק וגילגלו זכות ע"י זכאי:

אלא בזכות. שאם ניצול מהם מסתמא יש לו זכות ואם הרגן יש לו זכות שזכה לסלק מזיק מן העולם:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda