קריאה במקור

פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 4 · הלכה 9 · Segment 1

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

מתני' כיצד מאיימין. שלא יעידו עדות שקר:

מאומד. שהדעת נוטה כן שזה הרגו כדמפרש בגמרא:

ומשמועה וכו'. אע"ג דגם בדיני ממונות לאו כלום הוא כדתנן בפרק דלעיל מ"מ אמרינן להו הכי להרבות בדברים ולאיים עליהן:

דיני ממונות. אם העיד שקר נותן ממון לזה שנפסד על ידו ומתכפר לו:

דבר אחר דמי אחיך. לפרש קרא בדבר אחר ולאו מן האיום הוא:

לפיכך נברא אדם יחידי. כל זה אומרים להן לפיכך נברא אדם יחידי להראותך שמאדם אחד נתיישב מלואו של עולם:

ושלא יהו המינין אומרין וכו'. וכל אחד ברא את שלו:

בחותם אחד. ברזל שהצורה חקוקה בו:

בחותמו של אדם הראשון. הוא צורת מין האדם:

בשבילו נברא העולם. כלומר חשוב אני כעולם מלא לא אטרוד את עצמי מן העולם בעבירה אחת וימשוך ממנה:

מה לנו ולצרה הזאת. להכניס ראשינו בדאגה הזאת ואפי' על האמת:

מה לנו לחוב. להיות מתחייבים בדמו של זה נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:

הלא כבר נאמר ובאבוד רשעים רנה. אם רשע הוא אין כאן עונש כלל:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: b6add7e00b6d542ebc1185270b96380a1782587c39a5967bc60479f4066130b5