פלפולא חריפתא על בבא בתרא · סעיף 219

כאיצטדנין. זו צורתו @ב עקלתון זו צורתו @ג:

מדקתני מה הוא מחזיר לו מעות. ואפיחת קאי ותמיהא דאדדייק ממחזיר מעות איכא למידק איפכא ממחזיר לו קרקע:

דהיינו כל דהו. פי' אם היתה המכירה בענין @א ב ג שאם תחשוב המותרות ויהיה אפי' כל דהו יותר מרובע לסאה וע"י כן נתמלאו הט' קבין הדרי בעינייהו וא"צ שיתן לו דמים:

מישחה. גרסי' ופי' רשב"ם מדתה. ובגמרא שלנו משחה ויש לפרש מדדה:

גמרי ומקנו להדדי. משמע דקני לגמרי וא"צ לדרך אחר מדרכי הקניות. אבל בטור סימן קע"ג כתב תשובה לרבינו דהגורל אינו קונה כי אם לברר החלקים ולפי זה צריכין אנו לומר דבירור החלקין כשמחלקים ומתרצים שחלק פלוני יהיה לפלוני וחלק פלוני לפלוני עדיף מכשמחלקים ומתרצים ע"י גורל דהא ברפ"ק לא צריכא לטעמא דגמרי ומקני כשמבררים החלקים שחלק פלוני לפלוני וחלק פלוני לפלוני וטעמא דגורל הוה כעין אסמכתא וס"ד דאפי' לברר החלקים לא תסגי:

והיינו דפשיטא ליה לרבא:

בשומת ב"ד. של הדיוטות הבקיאין בשומא:

ורב אסי מספקא ליה. עיין מ"ש ברפ"ג דגיטין:

אי לקוחות הוו ובאחריות:

נמי יש ברירה. אע"ג דר' יוחנן ור' הושעיא לתרוייהו אין ברירה בדאורייתא מ"מ מהנהו דלעיל מוכח דיש ברירה:

ופסק דבדאורייתא אין ברירה. וכ"פ בפ"ק דב"ק ועיין בפרק הפרה ומ"ש שם ועוד בנדרים פרק השותפין:

דלהך מלתא כיורשים הוו. ובנדרים פרק השותפין כתב דברוב ספרים בפ"ק דב"ק כתוב כיורשים ועיין מ"ש לעיל גבי רב ושמואל כו' האחין שחלקו בפרק המוכר את הבית:

ומצינו למימר שיסלקנו בדמים וכו'. ובפ"ק דב"ק לא כתב להא וכן סתם בטוח"מ בסימן קע"ה אע"פ שבקצור בכאן כתב להא: