פרק שבועות שתים כו'.
כתב הרב אלפס ז"ל ת"ר מבטא שבועה כו' עד וקי"ל כרבא:
כתב הראב"ד ז"ל האי פיסקא לאו דסמכא דאביי ורבא לא פליגי אלא לענין קרבן דלאביי דאמר מתפיס שבועה כמוציא שבועה מפיו דמי ומחייב עליה קרבן דה"ל כעובר על שבועת בטוי ולרבא לא מחייב קרבן אבל לענין איסורא מודו דמתפיס בשבועה איסור בל יחל אית ביה. דהא מודה רבא במתפיס בנדר דאית ביה איסור בל יחל מ"ט דכתיב כי ידור נדר משמע ידור בדבר הנדור דהיינו התפיסה בנדר גבי שבועה נמי דכתיב או השבע שבועה דמשמע נמי התפסה בשבועה וכתיב בל יחל אתרוייהו הלכך מיבעי לן למימר דלא פליג רבא אלא לענין קרבן בלחוד. והכי נמי מסתברא מדקאמרינן אביי אמר כמוציא שבועה מפיו ורבא אמר לאו כמוציא וכו' ולא קאמרינן אביי אמר חייב ורבא אמר פטור אלמא לענין איסורא לא פליג רבא ותו לא מידי:
כתב הרב אלפס ז"ל ת"ר מבטא שבועה כו' עד וקי"ל כרבא:
כתב הראב"ד ז"ל האי פיסקא לאו דסמכא דאביי ורבא לא פליגי אלא לענין קרבן דלאביי דאמר מתפיס שבועה כמוציא שבועה מפיו דמי ומחייב עליה קרבן דה"ל כעובר על שבועת בטוי ולרבא לא מחייב קרבן אבל לענין איסורא מודו דמתפיס בשבועה איסור בל יחל אית ביה. דהא מודה רבא במתפיס בנדר דאית ביה איסור בל יחל מ"ט דכתיב כי ידור נדר משמע ידור בדבר הנדור דהיינו התפיסה בנדר גבי שבועה נמי דכתיב או השבע שבועה דמשמע נמי התפסה בשבועה וכתיב בל יחל אתרוייהו הלכך מיבעי לן למימר דלא פליג רבא אלא לענין קרבן בלחוד. והכי נמי מסתברא מדקאמרינן אביי אמר כמוציא שבועה מפיו ורבא אמר לאו כמוציא וכו' ולא קאמרינן אביי אמר חייב ורבא אמר פטור אלמא לענין איסורא לא פליג רבא ותו לא מידי: