השגות הראב"ד שבועות · דף 10a

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

כתב הרב אלפס ז"ל בפסקא איתמר שבועה שזרק איש פלוני צרור וכו' עד סוף עם שבועת העדות ועמדה הקושיא:
כתב הראב"ד ז"ל פירושא דסמכא דהיכי מקשינן ממאי דכלים אדעתייהו דרבנן דסברי למימר קמיה דאביי לאיחיובי עליה תרתי אמלתיה דאביי דאמר דאין לשבועת בטוי בשבועת העדות שום עסק והא אביי דהוא מריה דשמעתא אהדר להו לרבנן לאיחיובי תרתי לא מציתו למימר וכיון דאביי אדאביי לא קשיא מידי וקא אזיל לטעמיה דלא מחייב אלא חדא מאי נפקא לן מדרבנן דסברי למימר קמיה דחייב תרתי אטו גברא אגברא קא רמינן הלכך לאו דסמכא הוא. אלא עיקר הקושיא ממלתא דאביי גופיה דאהדר להו ואי במזיד מי איתא לשבועת בטוי כלל משמע במזיד הוא דליתא הא בשוגג איתא מיהו לא מחייב אלא חדא מכת אחת והשתא מקשינן מדאביי אדאביי והיכי אמר דאיתא בשוגג והא אמרינן לעיל מודה רב באומר שבועה שאני יודע לך עדות וכו':

על הנוסח והמהדורה

מהדורה: Vilna Edition
רישיון המהדורה: Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה: https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: e789cfaff13bb7547cbf235dd688fc146184e1ddcd4abb870ca68cb37c89e408