מהר"ם
הדבר צ"ע כי בנימוקי פ' האשה הוא תופס על דברי האומרים בדין מברחת שעשאום ממש כדין הנכסים שאינן ידועים לבעל שהבעל יורש אותם גם המיי' פ' כ"ב מהל' אישות והאשר"י פ' האשה שנפלו כתב שאם מתה בחיי הבעל ישארו ביד מקבל מתנה ואין הבעל יורש אותה גם הלשון קצת הוא מגומגם בעצמו כי למה נקט היכא דלא חזרה בה בחיי בעלה ומתה הבעל יורשה דהא ודאי כ"ש הוא כשחזרה בה מן הלוקח בחיי בעלה ומתה שהבעל יורשה וסבור אני שטעות סופר הוא וכך צ"ל אמר המחבר והיכא דמברחת חזרה בה בחיי בעלה ואשמועינן שהרשות בידה לחזור בו מן הלוקח אפי' בחיי בעלה לאפוקי ממה שדקדקו התוס' והאשר"י כאן בהלכה מדברי הרשב"ם וגירסתו ע"ש:
הדבר צ"ע כי בנימוקי פ' האשה הוא תופס על דברי האומרים בדין מברחת שעשאום ממש כדין הנכסים שאינן ידועים לבעל שהבעל יורש אותם גם המיי' פ' כ"ב מהל' אישות והאשר"י פ' האשה שנפלו כתב שאם מתה בחיי הבעל ישארו ביד מקבל מתנה ואין הבעל יורש אותה גם הלשון קצת הוא מגומגם בעצמו כי למה נקט היכא דלא חזרה בה בחיי בעלה ומתה הבעל יורשה דהא ודאי כ"ש הוא כשחזרה בה מן הלוקח בחיי בעלה ומתה שהבעל יורשה וסבור אני שטעות סופר הוא וכך צ"ל אמר המחבר והיכא דמברחת חזרה בה בחיי בעלה ואשמועינן שהרשות בידה לחזור בו מן הלוקח אפי' בחיי בעלה לאפוקי ממה שדקדקו התוס' והאשר"י כאן בהלכה מדברי הרשב"ם וגירסתו ע"ש: