ואתיא דזקנים כב"ש ודר"ע כב"ה. — צ"ל: ודר"ע כדעתיה (פי' שמתיר לגרשה מפני שלא מצאה חן בעיניו, וע' רשב"א שם שתמה על גירסת הירושלמי שלפנינו. וראיתי בספר דורות הראשונים ח"א תקופת התנאים פ"ו שכתב דר"ע שבמשנתנו אינו חולק על ב"ה אלא דסבר דב"ה מתירין לגרש אפי' כשמצא אחרת נאה הימנה, וכעין זה יש בבבלי שבת י"ח ב' הן הן דברי ב"ה לא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה, ועוד בבכורות ל"ב ב' וב"ה אומרים אפי' זרים ר"ע מתיר אפי' גוים ושם מוכח דסבר ר"ע דב"ה מתירין אפי' גוים וכפרש"י שם ע"ש, אבל אין זה מחוור בלשון הירושלמי כאן).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 11 · Integer 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4cb67a7a8206e67d6303c6b76772968383236ec3b6aacad8013d40369d7bf85f