תורם ונותן לו כו'. ה"ג הא רבנן אמרין קנסו חכמים בחוכר מן הגוי כו' ורמ"א קנסו חכמים אף בחוכר מישראל ויש קנס בישראל. פי' אי תימא דטעמא דמעשר בחוכר מן הגוי משום קנס אם כן לר"מ צ"ל דאף בישראל קנסו וע"ז מקשי וכי יש קנס בישראל אלא כיני רבנן אמרין תפשה מדת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל ר' מאיר אומר אף תפשה מדת הדין בחוכר מישראל כצ"ל. פי' דהשתא דמן הדין הוא מעשר אלא דלרבנן הקילו ולר"מ לא הקילו שפיר:
לישראל אחר מותר צ"ל תורם. פי' הוא סיום הברייתא דלעיל ואתיא לרבנן דכשחזר הנכרי ונתגייר או מכרן לישראל לכ"ע תורם ומפריש הכא דהך סיפא ניחא בין למ"ד תפשה ובין למ"ד קנסו דלמ"ד תפשה הכא כיון שנתגייר או מכר לישראל הקילו ולמ"ד לא כנסו אלא בידו פי' כשהוא בידו של נכרי ולא כשמכרה לישראל או נתגייר:
ה"ג הא רבנן אמרין. קנסו חכמים בחוכר מן הגוי ור"מ אומר קנסו חכמים אף בחוכר מישראל ויש קנס מישראל. כלומר אי תימא טעמא דמוכר מן הגוי מעשר משום קנס א"כ לר"מ אף בישראל קנסו וכי יש קנס בישראל: