כתב יד א יכול הוא למחות בידו. פי' שהוא מפקיע מן המעשרות אבל כשאמר לו שיהא העשרות שלו לעולם יכול הוא ליקח בשאר השנים אי נמי כשהתנה עמו שיהא המעשרות שלו לעולם היינו טעמא שאינו יכול למחות בידו דא"כ לא יוכל ליזרע קנים לעולם אבל כשאמר לו ד' או ה' שנים יכול ליזרע אחר כך:
כתב יד ב לעולם אינו יכול למחות. דהא יוכל ליקח המעשרות בשארי השנים א"נ טעמא דאינו יכול למחות דא"כ לא יהיה יכול לזרוע קנים לעולם אבל כשאמר לו ד' וה' שנים יכול לזרוע אח"כ ישראל שמכר שדה לכהן כו' מותר. דגבי כהן הוי כשאר דמים שלו מותר ליתן המעשרות לכל מי שירצה: