כתב יד א ה"ג א"ל לר' מאיר אי אתה מודה שמא תבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע לא כטעמא הדין כו'. דמה שאוסרין אינו מפני טעם א' אלא זה אוסר מפני טעם אחר וזה אוסר מפני טעם אחר:
מ"ט דר"י צ"ל ומודה ר"י שאם אמר על הסלע הישנה כו'. פי' סיים ומ"ש אי אתה מודה שמא תבקע הנוד היינו שאמרו כן לר"מ אפילו [אם] אין אתה חושש לאלו היה לך לחוש שמא תבקע הנוד: