ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 6

כתב יד א
והשתא מסיים הש"ס כל הדינין לר' יוחנן ולריש לקיש ששוו בדין וגם באיזה מקום יבוא המחלוקת:

ומפרש דאם העיר רובה גוים אזי חזקתו דפטור ממעשרות:

ואם מצורף לזה יש ספק אפי' באותן [של] ישראל:

ספק רוב משמרים ספק אין רוב משמרים ד"ה אפי' ודאן פטור:

אבל אם נכנס לעיר שרוב ישראל. נמצא חזקתו חייב במעשרות ואף אם ספק רוב משמרים ספק אין הרוב משמרים:

ד"ה אפילו דמאי חייב. אך אם ספק רוב ישראל ספק רוב גוים ספק רוב משמרים ספק אין הרוב משמרים הוי דינו כמו מחצה על מחצה וכמו דפליגי שם במחצה על מחצה כמו כן פליגי כאן דבמחצה על מחצה בהקלין שבדמאי הוי תרתי לקולא חזקה ומחצה אין משמרין וכן כאן תרתי לקולא אף דאינן מהקלין אך יש כאן תרי ספיקא לקולא:

כתב יד ב
נכנס לעיר כו'. מבאר באיזו מודין ר"ל ור"י ובאיזו קמפלגי. ומפרש דאם העיר רובה עכו"ם חזקתו דפטור ומצורף לזה הספק אם רוב הישראל משמרין או אין משמרין ד"ה אפי' וודאן פטורין אבל בעיר רוב ישראל חזקתו דחייב ואינו אלא ספק אם הרוב משמרין אפי' דמאי חייב אבל אם ספק רוב ישראל וגם ספק אם רוב משמרין דינו כמו מחצה על מחצה ובקלין שבדמאי דהוי תרתי לקולא חזקה ומחצה אין משמרין ה"נ בדמאי גמור תרי ספיקא לקולא: