ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 7

כתב יד א
ה"ג ר' יונה בעי הביא שלשה משואין זה אחר זה הרי זה תגר כאתת אין זה תגר כצ"ל וצ"ל למטה קודם ר' מנא בעי. למפרע הוא נעשה תגר או מכאן ולהבא. פי' דבתגר פעמים להקל ופעמים להחמיר דהא כשהוא לוקח מן הגוי שאינו תגר אז יש חילוק אם היא מאותן המינין דחשיב במתני' הוי ודאי לר"א ובשאר מינין פטור לגמרי כשלוקח בחוץ לארץ ובתגר לעולם דמאי ואף שאפשר אם היה לוקח מן התגר בארץ ישראל נמי הוי דמאי לפי שמביאין לו הרבה בני אדם מהרבה מקומות ולפיכך מבעיא ליה הכי דהיינו כשלוקח ממנו בארץ ישראל או אותן המינין דחשיב במתני' דקודם שנעשה תגר היה מעשר ודאי והשתא כשנעשה תגר היה מעשר דמאי. וע"ז מבעיא לי' אם למפרע הוא נעשה תגר כו':

ה"ג בא לתקן. פי' שעכשיו אחר שנעשה תגר רוצה לתקן אותן שלקח ממנו קודם שנעשה תגר אם נותנים לו החומר שבדמאי או לא אבל ודאי צריך להפריש ממנו ודאי אפילו אי תימר למפרע הוא נעשה תגר היינו לחומרא:

לשלש משאות כאחת. תיבת כאחת מיותר:

כתב יד ב
בעי למפרע הוא נעשה תגר. דבתגר אלו מינים דחשיב במתניתין לר"א הוי ודאי אפי' בחו"ל ושארי מינין פטור לגמרי בחו"ל והקונה מן התגר בא"י הוו דמאי ומבעי לי' בתנר בא"י על כל המינים דהוו דמאי או על אלו דחשיב במתניתין דהוו ודאי אם למפרע הוא נעשה תגר או מכאן ולהבא:

בא לתקן אחר שנעשה תגר. בא לתקן התבואה שהנה קודם שנעשה תגר אם נותנין החומר של דמאי או לא אבל ודאי צריך להפריש ודאי דהא דאמרינן למפרע הוא נעשה תגר אינו אלא לחומרא: