כתב יד א ה"ג תני ראו אותו מפריש שני הנאמן לשני נאמן לראשון דברי ד"א וחכ"א כו' מה טעם דר"א כו'. פי' דטעמא דרבנן מסתבר הוא מה ראשון שהוא צריך ליתן לכהן הפריש כ"ש שני שהוא מפריש לעצמו אבל טעמא דר"א מיבעיא ליה מ"ט:
או משום שהפריש שני חזקה שהפריש ראשון כדמפרש מה אם שני שאין לו תובעין הפריש. ראשון שיש לו תובעין לא כ"ש. והאי תובעין היינו שהוא ללוי משא"כ שני שהוא עצמו נוטלן ולאו משום שאינו חשוד להקדים אלא מסברא אמרינן כן:
הא ראשון צריך. פי' צריך להפריש כצ"ל. פי' ואי טעמא דר"א משום שאינו חשוד להקדים אמאי צריך להפריש ראשון הא כיון דאמרינן דמסתמא הפריש שני ע"כ הפריש ג"כ ראשון כיון שאינו חשוד להקדים אלא ודאי טעמא דר"א דחזקה שהפריש ראשון כדפרישית וגבי עני ליכא למימר האי חזקה שהרי גם במעשר עני יש לו תובעין ולכך צריך להפריש ראשון:
ופשיט. תנינן רא"א א"צ לקרות שם למעשר עני של דמאי הא ראשון צריך. פי' צריך להפריש ואי אמרת משום שאינו חשוד להקדים אמאי צריך להפריש ראשון הא כיון דאמרינן מסתמא הפריש שני ע"כ הפריש ג"כ ראשון דהא אינו חשוד להקדים אלא ע"כ טעמא דר"א משום חזקה כנ"ל וגבי מעשר עני ליכא למימר האי חזקה שהרי במ"ע ג"כ יש לו תובעין ולכן צריך להפריש ראשון: