שלטי הגיבורים על כתובות · דף 42a

מיי' והרא"ש כתבו שמועיל התנאי ודוקא שהתנה בעודה ארוסה אבל אם התנה אחר שניסת אינו מועיל לבטל הירושה דאורייתא ור"ת ור"י כתבו כרשב"ג:
לשון ריא"ז
המתנה עם אשתו שלא יירשנה תנאו קיים בין שהתנה עמה כשהיא ארוסה בין שהתנה עמה כשהיא נשואה לפי שירושה זו אינה דומה לירושת המורישין שהיא באה מאליה אבל הירושה זו ע"י הנשואין באה לו לפיכך יכול הוא לומר אי אפשי לזכות בזכות הראוי לבא לי ע"י נשואין הללו ודומה לאדם שאינו רוצה לקבל המתנה שרוצים ליתן לו כמבואר בקונטרס הראיות וכבר ביארנו שבעודה ארוסה יכול להתנות אפי' בלשון סלוק אבל בעודה נשואה צריך לשון זכיה או מתנה או קנין מכר ירושת אשתו לאחר עד שלא תבא לידו כגון שאמר מה שאירש מאשתי מכור לך מכרו בטל לפי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כמבואר בק"ה:

ור"ח ז"ל פסק כרשב"ג וכן פסק ר"י לעיל בפ"ק וכן פסק בעל הלכות והביא ראיה מדגרסי' בירושלמי ר' ירמיה בשם רב הלכה כרשב"ג שאם מתה יירשנה אבל לא לענין דבריו שאמר מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל דהמתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל בתנאי גוף והכא בתנאי ממון אנן מקיימין ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף זכה בהן כלומר שאחר מיתתה הוא יורשה וזהו כמו שסילק ידו מנכסי אביו דאחר מיתתו יורש את אביו כך הבעל אין לו בגוף נכסי אשתו בחייה כלום ודבר שלא בא לידו הוא לפיכך התנאי בטל ויורשה לאחר מיתה ובירושלמי דאמר אי מיתה בלא בני לאו בתנאי הבעל מיירי אלא האב כשפוסק נדוניא לבתו. והרמב"ן ז"ל דחה ראיית הירושלמי דודאי אם היה כותב לה לאחר שנשאה אז היה דומה לבן שסילק עצמו מנכסי אביו אבל גמ' דילן מוקי למתני' בכותב לה ועודה ארוסה ומייתי עלה דרב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר שלא ממשפחתו ושלא מאשתו נשואה שהוא ראוי לירש לה מכבר אלא כגון ארוסה שהיא עתידה להיות ראויה לו כשישאנה אדם מתנה עליה שלא יירשנה. אבל באשתו נשואה אפי' ת"ק מודה דאם מתה יירשנה דהוי כבן שסילק עצמו מנכסי אביו לפי שכבר הוא ראוי לירש ובירושלמי מוקי רב למתני' בכותב לה משנשאת ופליג אגמ' דידן ועוד מלתיה דרב כהנא אזלא כת"ק דאמר אדם מתנה עליה שלא יירשנה וכיון דליכא ראיה ברורה אית לן למימר כל תנאי שבממון תנאו קיים עכ"ל הרא"ש ז"ל: