לשון ריא"ז העידו עדים על דבר ברור ואמרו באותו המעמד היינו עמהם ועם האשה ולא נתקדשה כמו שאתם אומרים הרי היא ספק אשת איש ואף אם נישאת תצא ואע"פ שהיתה בחזקת פנויה אין חזקה מועלת לה במקום שיש שני כתי עדים שהוא ספק תורה כמבואר בק"ה:
לשון ריא"ז נישאת לא' מעדיה לא תצא ומז"ה אומר הואיל והאחרים מעידים דבר ברור זו הזמה היא והאחרונים מבטלים עדות הראשונים ומותרת להנשא לכל אדם וכבר ביארתי בקונטרס הראיות שאין בו אלא הכחשה וספק אשת איש היא כמו שביארנו:
לשון ריא"ז ואם השבויה עצמה אומרת שהיא טמאה נאמנת לאסור את עצמה לבעלה ואין עד א' נאמן להתירה לו ונראה בעיני שאם היו ב' עדים מעידים עליה שהיא טהורה לא כל הימנה לאסור עצמה לבעלה כהן ואם היתה פנויה נאמנת לאסור עצמה (לבעלה) לכהונה ואפי' במקום ב' עדים שאדם הבא לאסור על עצמו נאמן על עצמו יותר ממאה איש כב"ה:
לשון ריא"ז אפי' עבד אפי' שפחה ואפי' תינוק או תינוקת שיש בהן קצת דעת נאמנין עליה כמו שהן נאמנין על אשת איש לומר שמת בעלה ונראה בעיני שהנשים שאינן נאמנות על מיתת הבעל כגון חמותה וצרתה וכיוצא בהן כמו שביארנו שם נאמנות להעיד על השבויה שלא נטמית שאין לחוש בזו שמא הן באות לקלקלה כמו שיש לחוש באשת איש והכל נאמנים עליה אפי' אביה ואמה ואחיה ואחיותיה ואפי' עבדה ושפחתה אבל לא בנה ובתה ובעלה שהוא כהן לפי שהם מעידין על עצמן ואם היו בנה או בתה מסיחין לפי תומן שלא היתה כוונתן לעדיות אלא מסיחין מאליהן חוץ לב"ד נאמנין ונראה בעיני שאם העובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן עליה כמו שהוא נאמן על מיתת הבעל אבל היא עצמה ובעלה שהוא כהן אף במסיחים לפי תומן אינם נאמנין להכשירה לכהונה: