בן יהוידע על יבמות · דף 45a

אַמְרֵי אִינְשֵׁי: "גַּמְלָא בְּמָדַי אַקַּבָא רָקְדָא", הָא גַּמְלָא וְהָא קַבָא וְהָא מָדַי, וְלָא רָקְדָא. נראה לי בס"ד המשל על הענין הזה ד'גַּמְלָא' משל לאיש זה שנולד מנכרי ובת ישראל שיש בו חלק אחד טהור וחלק אחד טמא וכן הגמל יש בו סימן אחד טהרה וסימן אחד טומאה. ו'קַּבָא' משל על בתו של רב דהאשה נקראת כלי לאיש כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כב:) אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. ו'מָדַי' משל על רב ע"ה.

יָהִיב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְשָׁכִיב. קשא מה עון עשה שנענש במיתה? והלא גם רב שימי היתה דעתו מסכמת שיתן לו רב את בתו! ואם משום שהעיז להפציר ברב יותר מדאי איך משום הכי יתחייב מיתה?
ונראה בס"ד דהלכה זו דהולד כשר היתה רופפת בימים ההם ורב הורה הלכה למעשה בכך ונתחזקה משום דקיימא לן 'הלכה כרב באיסורי' דאז הבאים אחריו שהם רב מתנה ורב יהודה נמי אורו הכי דהולד כשר.
והנה אף על גב דהלכה זו אמת היא מכל מקום אינו ראוי והגון שיקח בתו של רב שהיה גדול הדור אדם בזוי כזה! ואם היה נשאר חי היה מפציר בו עוד ביותר כפלי כפלים והיה נשמע הדבר הזה ומתפרסם אצל הכל ואז היה מקום לפתחון פה לתלות מניעת רב לתת לו בתו משום דהלכה זו היתה רופפת ביד רב וממילא היה נחלש כחה של הוראה זו, לכן מן השמים נגזר מיתה על זה כדי לבטל הפצרתו ולא יוודע הדבר הזה לעולם כדי לעשות על זה בנין לפקפק בהוראה זו.