מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 3

כתב קידושין שכתבו שלא לשמו כו'. ומסיק דאינה מקודשת וכן מסיק לה בבבלי פ"ק דקידושין דף ט' דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה. ומשמע דלשמו נמי בעינן כמו בגט דבעינן לשמו ולשמה וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל בקידושין שם וכ"כ הה"מ בפ"ג מהל' אישות בשם הרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב שם אלא וצריך שיכתוב אותו לשם האשה המתקדשת וכגט ונראה דס"ל דלאו לכל מילי הוקשו קידושין לגירושין דלא מקשינן יציא' להויה אלא לענין דמתקדשת בשטר ושאני שלא לשמה דפסולא דגופא הוי וכמאן דליתיה לשטרא כלל דמיא אבל אם כתבו במחובר לקרקע יש לחלק דשאני גט דגלי ביה קרא וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה ולפיכך נמי לא כתב מדין שטר קידושין שכתבו במחובר דלדעת קצת הפוסקים פסול במחובר כמו בגט וכן דעת הרשב"א שהביאו הה"מ שם ועיין בב"י סימן ל"ב שכתב בשם הרשב"א להכשיר במחובר. וכן איכא נ"מ לחומרא לדעת הרמב"ם דס"ל דלא לגמרי הוקשו שטר קידושין לגירושין ולפ"ז אם כתב שטר קידושין על דבר איסור הנאה פסול ודלא כדעת הסוברים דכשר כמו בגט ופלוגתא דאמוראי היא בהאי תלמודא בפ"ק דקידושין הלכה א' ועיין שה במראה ד"ה כתבו מ"ש בזה בס"ד: