מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 6

כל התנאים פוסלין בגט. ברייתא בבבלי פ' המגרש דף פ"ד ופי' רש"י ז"ל ואפילו נתקיים התנאי והתוס' שם חלקו ע"ז ע"ש וכן דעת בעל המאור ז"ל דה"מ בשלא נתקיים התנאי אבל אם נתקיים אין על מנת דשאר תנאים פוסלין בכתיבת הגט ומביא ראיה מר' יודן דהכא ועיין בספ' המלחמות שהשיג עליו בזה דאיו ראיה מכאן וע"ש שנדחק לפ' הא דר' יודן וזה לפי גירסתו ז"ל דגריס הדא הוא דאמרה כל התנאין כו' אבל לפי גי' הספר שלפנינו הרי הוא אומר כו' אין צריך לכל זה אלא כדפרישית בפנים דר' יודן פליג ומ"מ אין כאן סייעתא לפי' בעל המאור דהרי ר' חיננא דחה הוכחת ר' יודן ואוקמי למסקנא לדברי רבי דאפילו בנתקיים התנאי פוסל בכתיבה כדפרישית. והשתא למאי דקי"ל כחכמים וכרבא דאוקי התם פלוגתייהו בלאחר התורף דמכשרי בע"מ אפי' בכתיבה היינו דוקא בשנתקיים התנאי ובלפני התורף פסול ואפי' נתקיים התנאי וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מגירושין הלכה ד' שהרי כתב שם מטעם שהרי נשאר לו זכות בגופו של גט וא"כ אפילו נתקיים דאין זה כריתות. וכן נראה מסוגיא דהכא דבלאחר התורף פליגי מדקאמר הדא אמרה אין תופשין כרבי כדפרישית. ומ"ש הרמב"ם שם בעל מנת לפני התורף ה"ז ספק גירושין טעמו משום דאין ברירה כדפי' הה"מ ז"ל שם ויש כאן חשש ספק דאורייתא כדמוכח משיטתא דהכא וס"ל דלא פליג האי תלמודא אבבלי והא דמשמע מהתם דטעמא משום גזירה ע"מ אטו חוץ ואין כאן אלא פסול מדבריהם היינו לרבי אבל לחכמים אינו מפורש בהדיא התם דס"ל טעמא משום גזירה ואין כן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל אלא דס"ל דהאי סוגיא פליגי אדהתם ואין הטעם אלא משום גזירה ועיין שם ובב"י סי' קמ"ז אלא שאני תמה דהא ר' חנניא מוקי מתני' דהכא כרבי דס"ל טעמא משום ברירה אלמא דחכמי' לאו טעמייהו מש"ה הוא והיאך כתב הה"מ שיצא לו להרמב"ם כן מההיא דהכא וצ"ל דסמיך אדר"ל דקאמר הכא כל התנאין פוסלין בגט ד"ה וכהאי עובדא דרבי ירמיה ולדידיה מתני' ד"ה היא ולחכמים נמי טעמא משום דאין ברירה והיינו בלפני התורף כדמסיק התם: