חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 16

א"ל ר"י וכי מנהג יהודה בגליל עדות תורה היא. פי' דאין זה עדות ברורה לסמוך ע"ז דאף לאחר הפישפוש יכולין לעשות ערמה ותחבולה ופריך מכיון דתימר אינו עדות תורה לא יעמוד ומשני שלא יפרצו ב"י פי' ועכשיו יהיו מתייראין מזה משום דע"י עדים יהי' קשה לה לעשות תחבולה ומרמה. ופריך אם משום שלא יפרצו אבל אינו עדות תורה אפילו מעמיד לא יהא נאמן ומ"ט כל עיקר דנאמן הבעל על טענת בתולים ומשני ר"י בשם ר"א אין אדם עשוי וכו' והיינו כבש"ס דילן א"א טורח בסעודה ומפסידה ופריך אם בשביל זה נאמן משום האי חזקה דא"א טורח בסעודה ומפסידה א"כ אפילו אינו מעמיד יהא נאמן. ע"ז משני אר"ה מפני חשד אחד מפני פרוץ אחד פי' כיון דלא נהג כמנהג זה איתרע חזקתו [כדמסיק בסמוך מפורש] ואמרינן אע"פ שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה עכ"ז חיישינן שמא טועה הוא באמת מפני איזה חשוד ואיזה פרוץ אשר ראה איתו אצלה איזה זמן אבל אם נהג כמנהג הזה לא איתרע חזקתו. ופריך במה אנן קיימין אם בשפישפש ומצא הרי מצא אם בשלא מצא הרי פישפוש לא פישפוש פי' הרי שווין בין פישפש בין לא פישפש והרי פישפש ולא פישפש הכל אחד ומאי איכפת לן במה שלא העמיד עדים לפשפש כיון דלא מצא ומשני דמיירי בשלא פישפש ומצא רק היא אומרת דם בתולים היא והוא אומר דם צפור הוא והורע כחו שלא נהג כמנהג הזה נמצא לפי שיטת הש"ס במסקנא דס"ל החזקת דאין אדם טורח כו' רק היכא שלא העמיד עדים איתרע חזקתו ואמרינן מפני חשד אחד מפני פרוץ אחד. וכן בשלא מצא כלל פשיטא דלא בעינן עדי פישפוש דפישפש ולא פישפש שוין רק בשמצא והיא טוענת דם בתולים והוא אומר דם צפור הוא. ודו"ק: