חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 5

אתא עובדא קומי דר"ת באשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים זוז ואמר תטול מה שכתוב בה א"ל לר"מ שב וחתום א"ל אשוי שיטתך וחתום לא ר"ח דאמר בשם שמואל בשקל הקודש. הא דגרסינן קומי ר' חנינא צ"ל קומי ר' חונה וע"כ פריך לא חונה דאמר בשם שמואל בשקל הקודש ומוכרח הוא דגרסינן ר' חונה. ופריך מר' חונה אר' חונה דהא ר"ח ס"ל דהוי בשקל הקודש וע"כ הוי פוחת כתובה לבתולה ממאתים כו' וקי"ל דתנאו בטל [כמו שפסק הרמב"ם ז"ל] וע"ז משני כמו שכתב הרמב"ן ז"ל במס' כתובות דף נ"ז ע"א לתרץ קושית התוס' ז"ל דדף נ"א דהקשו על הא דפליגי ר"מ ור"י בפוחת ממאתים אי תנאו בטל או קיים והא קי"ל במס' ב"ק דף פ"ט ובכמה מקומות דיכולה למחול ע"ז מתרץ הרמב"ן ז"ל שלא אמרו תנאו בטל וקיים בין במוחלת כגון התקבלתי בין במתנה עמה ע"פ לפחות אלא בשדעתן שתהי' עומדת אח"כ עמו ומשמשתו הא בשרוצה לצאת בין בתחלה בין בסוף מחילת' קיימת כיון שלא ע"ד שתנשא לו במותר הכתובה עשו כן ובתוס' ז"ל משתמשין בזה שהוקשה להם מוחלת כתובתה לבעלה דבכולא תלמודא משמע דיכולה למחול והוא כמו שפירשתי שלא התנו להשאר תחתיו בשאר אלא מוחלת ותצא ותטול שאר כתובה עכ"ל ז"ל ופשיט דלא כפינן לו להוציאה אלא אינה משמשתו. ונמצא לפ"ז אם וויתרו זל"ז העונה ואינה משמשתו כיון שלא על דעת שתשמשתו במותר הכתובה מחילתה קיימת ע"ז משני דלעולם בשקל הקודש והא דפסק ר"ח דתטול מה שכתב לה משום ויתור מעונה דכיון דויתרה אותו מעונה ע"כ התנאי קיים ותטול מה שכתב לה:

אשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים תטמין כתובתה כדי שתטיל בשקל הקודש סתמא דגמ'. וע"ז אמר ר"ח במקום שאין כותבין כתובה וכו' ובס' נו"י ז"ל מחלק בין הני ב' תיבות ויתור מעונה וכתב דויתור קאי למעלה משום ויתור דנתרצית לו על כתובתה ובמקום מעונה מגי' דצ"ל מעתה אשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים כו' ולפענ"ד כמו שכתבתי ודוק: