אית תניי תני מלבנין ואית תניי אין מלבנין הא בבדוקים וכו' וי"ל דתרווייהו היינו ברעפין ישנים והא כמ"ד מלאכה שאצ"ל חייב והא כמ"ד פטור דהנה שיטת הרמב"ם דבישנים נמי שייך חיסום וי"ל טעמי דהוה דבר שמתכון וחסמן דאל"ה יבקעו וכששוב יצלה בשר יבקעו ויפול הבשר לתוך האש ואפר ומכוין לעשות כלי אך בישנים אין מתכוין לכך דבלאה"נ יכול לצלות הבשר אלא פסיק רישא הוי דע"כ ממילא מתחסמן ואמנם לא איכפת ליה בזה והוי משאצ"ל ולר"ש פטור. וא"כ כאן ג"כ בהכי פליגי אי משאצל"ג חייב או לא אלא ניחא ליה לאוקמי בתרי טעמא וכחד תנא וכר' יוחנן בב"מ בסוגיא דחבית ע"ש:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי ביצה · פרק 4 · הלכה 7 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a85d22ed9181b4445ed2182a780df1f7a2420f23fa802e124e9da47900bdff3a