חכמת שלמה על נדה · דף 30a

גמ' ולבית שמאי דחשיב לאחר תשמיש כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שיתין ושיתא כו' מהן שבעה בלילי שבוע כו' כצ"ל:

בד"ה טבילה כו' הרי ל"ו וקשיא כו' כצ"ל:

בא"ד ומסתברא דלהכי נקט בין השמשות דדק בלישני' כו'. נ"ב ומשום הכי נמי מיושב אמאי משני שבאתה בין השמשות דלמא לעולם ביום באתה וכדהוי סלקא דעתא מעיקרא והא דקא בציר לן חדא דלמא הך טבילה דסוף שבוע קמא קחשיב אלא משום דדק בלישני' וק"ל. אח"כ מצאתי בגליון בשם התוס' כמו שפירשתי וכתב עוד שרבינו תם תירץ משום דב"ה על כרחך לא קחשיב חדא בשבוע אם כן לדידיה בציר חדא וק"ל:

בד"ה שלשים כו' ותמניא הויין הס"ד:

בד"ה כדאמר י"ד בימים כו' שבא בין השמשות איכא ט"ו טבילות כו' בשבוע היא כצ"ל והס"ד:

בד"ה המפלת שליא הס"ד ואח"כ מ"ה ליום ארבעים לטבילתה הס"ד:

תוס' בד"ה עשרים כו' לא מטבילין להנדה כו' אבל לב"ש כו' כצ"ל:

בד"ה והאיכא כו' משום נדה כו'. נ"ב פי' לב"ה וק"ל:

בד"ה יומא קמא כו' מכל שבוע כדפרישית ולא פריך כו' כצ"ל:

בד"ה ושמע מינה כו' כר"א דאמר כל הנסקלין נתלין כו' כצ"ל: