שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יומא · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 4

למה כאן נוגעין וכו'. כתבו תוס' ישינים דף ב' ע"א בד"ה מטמאין היו וכו' וא"ת למה לא היו נוגעים בו כל ששה ימים והא בלא"ה היו מטמאין אותו מפני הזאה שהיו מזין עליו וכו' וי"ל שעד הערב לא היה מקבל הזאה לפי שכל היום היה עובד עבודה כדלקמן בפרקין ואם היו נוגעין בו שוב לא היה יכול לעבוד עבודה כיון דשוינהו רבנן לגביה כטומאה ואחר הזאה וטבילה נמי לא היו יכולין ליגע בו שא"כ היה צריך לחזור ולטבול קודם חשיכה שטמאוהו וכו' וקשה לי מירושלמי דפריך למה כאן נוגעין וכאן אין נוגעין ומשני שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים ופריך בל"ז אינו טמא מחמת הזאותיו ומשני שלא יטמאו ממנו אחיו הכהנים והשתא תימא לי מאי פריך בלא כך אינו טמא מחמת הזאותיו לפי מאי דפרישית שלא היה מקבל הזאה עד הערב ותו אין רשאין ליגע בו שלא יטמאוהו וכו' ע"כ ודבריהם תמוהים דקאמרו שעד ערב לא היה מקבל הזאה כדי לעבוד עבודה וכו' הא אנן לא תנן לקמן אלא בכהן העובד ביה"כ אבל כהן השורף את הפרה לא היה עובד כל שבעה ולא ראיתי מי שכתב כן לא בתוספתא ולא ברמב"ם ומלשון המשנה ומדברי הרמב"ם משמע בהיפך דעיקר עבודת כה"ג קודם יה"כ כל שבעה לא היתה אלא שיהא רגיל בעבודה. וזה אין צריך לכהן השורף הפרה וקצת ראיה יש לדברי תוספות מהא דגרסי' בבבלי דף ח' ע"ב אין בין כהן השורף הפרה לכהן גדול ביה"כ אלא שזה פרישתו לקדושה ואחיו הכהנים נוגעים בו וזה פרישתו לטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו כמאן או כר"מ או כר"י דאי ר"ח סגן הכהנים הא איכא נמי הא שזה מזין עליו כל שבעה וזה אין מזין עליו כל שבעה ע"כ ואס"ד דכהן השורף הפרה לא היה זורק הדם ומקטיר הקטורת כל שבעה קשיא לכולהו ליחשוב נמי הא וע"ש בתוס' בד"ה דאי וכו' אך אין משם ראיה דכבר אמרנו שלא היתה עבודת כל שבעה אלא להרגילו בעבודה וזה לא שייך בכהן השורף את הפרה וכ"כ בתוס' ישנים דף ו' ע"א בד"ה מביתו וכו' דעבודתו כל שבעה אינו אלא מדרבנן ועוד כיון דשריפת הפרה כשר אפילו בכהן הדיוט א"כ לא היה יכול להקטיר קטורת ולעשות שאר עבודות כל שבעה שלא היו אחיו הכהנים מניחין אותו לשנות בה בשלמא עבודת יה"כ שהוא בכהן הגדול דבלאו הכי היה יכול להקריב כל שעה שירצה משא"כ בכהן הדיוט גם מ"ש דמשני שלא יטמאו ממנו אחיו הכהנים אינו בגירסא שלפנינו: