כתב יד ב א"ר מנא לא שנו אלא לזרע. פי' הא דקתני במתני' העוקר לפת וצנונות לזרע חייב היינו דווקא לזרע שמפקיע מידי מעשר הא אם שתלו לאכול חייב משום דיכול להפריש לאחר שיגדלו על הכל:
ר' חייא בשם ר' יוחנן לא שנייא בין לזרע בין לאכול חייב ומפרש ר' חנינא טעמא משום שמכניסו מן השני לעני. פי' הא דחייב לעשר השתא משום דבירק אזלינן בתר לקיטה ועכשיו כשעקרו הוי הלקיטה בשנה שניה ונתחייב להפריש מעשר שני וכשחזר ונוטעו בשנה שלישית יתחייב במעשר עני וליכא לתרוצי הכי לעיל על הא דקשיא ליה כיון דאין הטבל בטל ברוב ימתין עד שיגדלו משום שמכניסו מן השני לעני דהתם כיון שאין הגידולין חייבין ואין חייב להפריש מהן אלא משום העיקר שנתערב בהן שהוא טבל א"כ אין לנו לילך אלא אחר שעה שנלקט העיקר ולא אחר שעה שנלקט הגידולין: