הוינן סברין מימר מה פליגין. ר' נחמיה דוקא בחצר שבוש בכולה סבר דאינו קובע הא מקצתה בוש ומקצתה ל"ב לא פי' בזה סבר ר' נחמיה אף מקום הבוש קובע אבל מה דאמר ר' יהודה ור' נחמיה אמרו דבר אחד ור"י סבר במתני' דאף דבמקצתו אינו בוש מ"מ במקום שהוא בוש אינו קובע ופטור:
כתב יד ב הדא אמרת שביתו טובל לו כו'. פי' מדקתני במתני' בעל השער ובעל החנות חייב משום שכבר נקבע למעשרות אבל שאר בני אדם היושבין שם פטורין דלהם לא קבע החנות כו':
בחצר שהוא בוש לאכול בכולה. פי' הא דאמר ר' נחמי' דדוקא בחצר שהוא בוש קובע היינו דוקא שהוא בוש בכולה אבל אם בוש במקצתה אפי' אותה המקצת שהוא בוש אינו קובע: