חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 3

א"ל כיי דמר ר' זעירא. וכן הוא בזה הלשון בירושלמי פ"ק דמסכת מעשרות ואמנם עיקור מימרא דר' זעירא לא נמצא גבי חימוץ כמ"ש בקונטרס כאן אלא עיקרו פ"ק דחלה אמשנה המעיסה והחליטה דמייתי ליה בבבלי פסחים ל"ז ע"ב ומסיק תברא מי ששנה זו לא שנה זו וכן הוה בעי למימר בש"ס ירושלמי פ"ק דחלה שם תרי תלמידי הוה. ועל זה מסיק זעירא דלא כן אלא חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו והיינו קמח על גבי מוגלשין ובהא פטר ב"ה מחלה משא"כ מוגלשין ע"ג קמח דהוה עירוי מחייבי ב"ה. ולב"ש צ"ל עילאי גבר ולית הלכתא כוותיה וזה מוכרח ג"כ בירושלמי דמסכת פסחים פ"ב הלכה ו' אמתניתן דמורסן ע"ש דמוכח דלית ליה תברא. ובש"ס דילן דמשני תברא היינו משום התם ס"ל החליטה קמח על גבי מוגלשין וב"ה מחייבי ושמואל קאי התם דס"ל תתאי גבר ע"כ צ"ל תברא ועיין בס' שנות אליהו פ"ק דחלה מ"מ מוכח [דלא] כר' אליהו פילדא פ"ק דחלה דזעירא קאי אאור מהלך תחת האילפס לענין אפיה דליתא. מ"מ נ"ל כל זה בגיבול קשה אבל בבלילה רכה שהקמח ומים רותחים מתערבים זה בזה לא שייך עילאה ותתאה כמ"ש תוס' בשבת מ"ב ע"א ד"ה נותן וכו' וע' תוס' פסחים ל"ז ע"ב ועכ"פ דברי זעירא לא דוקא שהאור מהלך תחתיו ולאפוקי בצדו אלא לאפוקי עירוי. ועוד אפילו לפי' ר' אליה הנ"ל דדוקא תחתיו אבל מצדו לא הוה בישול אלא אפיה מ"מ אין בזה נפקותא לענין בישול שבת ובשר בחלב אלא לענין חלה וכבר תמה בקרבן עדה בתוספותיו לעיל גבי מולאי על הר"ן שם. ומ"ש בשלום ירושלים על זה אין לו שחר ומובן וכלל וכלל: