כסא רחמים על אבות דרבי נתן · פרק 24 · הלכה 1

אלישע בן אבויה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה וכו'. כתב הרב בנין יהושע וז"ל מע"ט עניו סבלן ואהבת לרעך כמוך וכדומה עכ"ל. ולא שמיע לי דא"כ הו"ל לומר מדות טובות. והפשוט הוא מצות מעשיות צדקה גמילות חסדים שמירת שבת זהיר בק"ש ותפלה וכיוצא. והמדות טובות נכללות בעשין ובלאוין ובמצות והלכת בדרכיו:

לאדם שבונה אבנים וכו' אפי' באים מים הרבה וכו'. הם מים הזדונים על דרך שאמרו בסוטה דף כ"א מים רבים לא יוכלו וכו' אין עבירה מכבה תורה:

דרש. אפשר במה שפירשתי בעניותי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה דהמצות בנפש בעשיה ות"ת ברוח ביצירה. ותחילה צריך לתקן העשיה בחי' נפש ואח"כ היצירה בחי' רוח וז"ש לאדם שבונה אבנים בחי' העשיה שהיא כנגד מ' בחי' נפש ונקראת אבן ורמז למעשה המצות בחי' עשיה. ובונה לבנים רמז לת"ת ליבון הלכה שמתקן הרוח בחי' יצירה ע"ג האבנים בנין עשיה ומתקיים משא"כ לבנים רמז לת"ת וע"ג הלבנים אבנים בחי' העשיה אינו מתקיים. והמשל האחר לסיד שטוח על גבי לבנים הוא רמוז לגוף ע"ד המפרשי' בדין עפרא ועבדיה לבנתא והסיד שטוח משל לתורה ע"ג מע"ט שמתקיים ואם הסיד אינו שטוח כראוי אלא ניטוח פי' טחו ע"ג לבנים ואינו שטוח כראוי אלא טוח ודלא כהרב בנין יהושע אלא הוא מלשון ואחרי הטוח. טחי תפל אז אינו מתקיים. והמשל הג' לכוס כי תורה שבע"פ היא במ' והיא נקרא' כוס גימטריא אלהים וצריך שיהיה לו מושב ממ"ט. והמשל האחרון לרוכב על הסוס רמז שיגביר השכל על החומר ויתגבר ויטול רסן לכבוש תאוות גופניות ויהיה לו מדות נאות ומע"ט ובפרט שיהיה עניו גי' סי"ס ויטול רסן גי' ש"י כי בזה יזכה לש"י עולמות. ונקט ד' משלים כנגד ד' חלקי לימוד מקרא משנה הלכות והגדות שבכל זמן וכל לימוד צריך רוב מעשים טובים ומדות טובות. ואלישע אמר מימרות אלו להכניע את יצרו ולהוסיף במ"ט דמזליה חזי. ומ"מ הי"ל זכות במימרות אלו והי"ל אחרית טוב על ידי ר' יוחנן שזכה לג"ע כמ"ש פ' אין דורשין:

והנה אפשר לומר בקיצור מאד בארבעה משלים אלו דנקט דהמשל האחד אבנים ואחר כך לבנים כלפי מי שמקדים מ"ט קודם שילמוד. והב' לסיד שטוח היינו שהתחיל בתורה ומעשים טובים כא' ומרבה במ"ט. והשלישי שמתחיל בתורה שהוא הכוס ע"ד לעשות מושב יפה. והרביעי שמתחיל בענוה ומתגבר ולוקח רסן ש"י ודו"ק: