כסא רחמים על אבות דרבי נתן · פרק 24 · הלכה 4

הלומד תורה בילדותו דברי תורה נבלעים בדמיו ויוצאין מפיו מפורשין והלומד תורה בזקנותו וכו'. כלומר דהלומד באמצע ימיו בין ילדות לזקנה יהיו נבלעין אך לא כמו הילדות. וא"ת והאיכא ר' עקיבא ודכוותיה דלמדו בני מ' שנה. ואפשר דהכא מיירי בסתם בני אדם ושאני ר' עקיבא וכיוצא בו דמסרו עצמם מאד לזכות לתורה ובהא לא מיירי:

תוספות:
כל המעשה חבירו לעשות מצות מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה הוא עצמו כצ"ל. וא"ת הא אמרינן פ"ק דבתרא אמר ר"א גדול המעשה יותר מהעושה והכא קאמר כאלו עשאה וכו'. והרב אהבת חסד כתב דל"ו דהש"ס מיירי כשמעשה לרבי' והכא מיירי כשמעשה לאיש אחד ע"ש. ואינו מחוור מכמה אנפי והרב רמז שם חי' אגדות למהרש"א ז"ל. וכבר כתבתי לעיל כי אין עמדי ס' ח"א. ובאמת לק"מ דהנה הטור כתב דהמעשה שכרו כנותן והקשו המפרשים דבגמ' אמרו יותר מן העושה והטור אמר שכרו כנותן ותירצו דבגמ' איירי שהוא נותן קצת והטור מיירי כשהוא אינו נותן כלום. ובהכי מתרצתא הבריתא שלנו. ואפשר לומר דמעיקרא מברייתא זו נפקא ליה להטור חילוק זה לעשות שלום בין הש"ס ובין ברייתא שלנו ודוק כי קצרתי: