מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 10

צורכה להדא דר' חנינא וכו'. בבבלי דף י' ע"ב עביד לה צריכותא לכולה תלתא דרשי מכה בהמה אם טרף יטרף והמת יהיה לו. והכא דלא סיים הצריכותא גם לקרא דוהמת יהיה לו משום דממילא נלמד דאי מקרא דמכה בהמה התם נזקי גופה ואי כתב והמת יהיה לו ה"א דבנזקי גופו ישלם הכל כדקאמר או אילו איתאמרת דבר פדייה וכו' ולא חש להאריך. ובלאו הכי צ"ל דלא חש הש"ס להאריך דהא חד מתרתי אתיא וכדכתבו התוס' שם. ואמרינן תו התם א"ל רב כהנא לרב אלא טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו וכו' וכתב מהר"ר בצלאל בשם הרא"ש ז"ל האי רב כהנא מאמוראי בתראה הוה מתלמידי דרב ורב כהנא דלעיל קדמן היה שהרי רב אשי כתב דבריו קודם דברי חזקיה עכ"ל. באמת מצינו גם בדברי התוס' בקידושין דף ח' שכתבו שם לחד תירוצא דתרי רב כהנא הוו. אבל לא החליטו. ומהכא ג"כ אינו מוכרח כ"כ שהרי רב אשי כתב דברי ר' אמי קודם והוא ג"כ חזקיה קדמו. ורב אמי ג"כ מתלמידי רב היה וא"כ צריך ג"כ לומר תרי ר' אמי הוו. ולולי דבריו ז"ל אומר אני דבלא"ה לק"מ אפילו אם נאמר דהאי רב כהנא גופיה הוא משום דלדרשא דידיה דדריש מקרא דפ' שומרין לא קשיא מההיא דישיב ואפילו סובין דבנזיקין כתיבא דלא איתקשי הני כולהו אבות אלא לענין לשלם ממיטב כדאמר שם לעיל דף ה' אבל לענין ישיב וכו' לא. תדע דע"כ צ"ל כן דהא קי"ל דלגנב ולגזלן אין שמין ואפילו לשואל איכא למ"ד אין שמין והרי אלו ג"כ איתקש בקרא דישלם כדאמר התם אלא ודאי למיטב הוא דאיתקשו ותו לא ולא שייך הכא לומר אין היקש למחצה דלאו היקש גמור הוא. והילכך רב כהנא לא אקשי לרב אלא אדרשה דוהמת יהיה לו כנ"ל ועיין לקמן ד"ה חיים:

להכשר נזקיה לא ישלים כלום. האמת הוא דאפילו לגמרי פטור שהרי ש"ש פטור מאונסין אלא דבתר כתבו התוס' שם דה"ק דהיכא דישלם לא ישלם כלום בשביל הטריפה עצמה. וא"כ ה"נ ה"ק דאי לא כתב האי קרא ה"א דבנזקי ממון דצריך לשלם לא ישלים הפחת כלום: