מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 6

אחר מי אתה מהלך. ולא נפשטה הבעיא הכא. ולא דמיא האי דינא לדין המוסכם שנזכר לעיל בריש פרקין ד"ה היתה מבעטת בהתיזה ברשות הרבים והזיקה ברה"י דמסיק בבבלי דף י"ט ע"א דחייבת ור' זירא הסכים לר' ירמיה דקאמר התם הדרי בי וכן. הוא מסקנת הפוסקים. דשאני התם שהניזק או דבר הניזק מעולם היה ברה"י והילכך אם נעשה הנזק ברה"י חייב אבל הבעי' דהכא דהטבלא היתה בר"ה ומחמת שהתיזה נתגלגלה והלכה ונשתברה ברה"י איכא למימר דהולכין אנו אחר מקום דריסתה והתיזה דהוי צרורות בר"ה ופטורה. ולמדנו זה ממה דכתב הרא"ש ז"ל שם על הסוגיא וז"ל ומסקינן דהתיזה בר"ה והזיקה ברה"י חייב. ואע"ג דגבי דרסה ע"ג הכלי ונתגלגל למקום אחר ונשבר מסקינן לעיל כרבה דבתר מעיקרא אזלינן הכא לא אזלינן בתר מעיקרא אלא אחר המקום שנעשה בו הנזק דגלי קרא ברגל וביער בשדה אחר והביעור היה בחצר הניזק עכ"ל ופירוש דבריו ז"ל כך הם דלכאורה קשה הא בעיא דרבא דלעיל בדף י"ז ע"ב ג"כ ברשות הניזק איירי דאמרינן התם בעי רבא דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו בתר מעיקרא אזלינן וגופיה הוא או דילמא בתר תבר מנא אזלינן וצרורות נינהו תיפשוט ליה מדרבה וכו' וזהו שמרמז הרא"ש. וע"כ בחצר הניזק איירי והבעיא היתה אי בתר מעיקרא אזלינן וגופיה הוא ונ"ש משלם או בתר תבר מנא וח"נ משלם דצרורות הן וזה מבואר וא"כ גם התם הביעור היה בחצר הניזק (ואזלינן בתר מעיקרא לשי' הפוסקים דס"ל דפשטינן מדרבה ויתבאר לקמן מזה. אלא דכוונת דבריו זה הוא דמדמסקינן לעיל דבתר מעיקרא אזלינן ושם ודאי בחצר הניזק הוא דאיירי ולענין לחייבו נ"ש מכל מקום לאו ממילא שמעת מינה דאם דרסה על גבי כלי בר"ה ונתגלגלה לרה"י ונשבר דאם אזלינן בתר מעיקרא הוי רגל בר"ה ופטור וא"כ אמאי מיחייב כאן בהתיזה בר"ה והזיקה ברה"י ועל זה תירץ דהכא לא אזלינן בתר מעיקרא אלא אחר מקום שנעשה בו הנזק משום דגלי קרא ברגל ובער בשדה אחר והביעור היה בחצר הניזק וכלומר שמעיקרא היה בחצר הניזק משא"כ בדרסה על הכלי בר"ה ונתגלגל לרה" ונשבר דלא היה הכלי הניזק ברה"י אלא ע"י גלגול מכח דריסתה אזלינן בתר מעיקרא והדריסה היתה בר"ה ופטור. זהו פי' דבריו ז"ל. ושמעינן מהא דהתיזה בר"ה והזיקה ברה"י הוא דחייב אבל דרסה על הכלי בר"ה ונתגלגל לרה"י ונשבר פטור להני דסוברים דנפשטה הבעיא דבתר מעיקרא אזלינן וזה דעת רוב הפוסקים כאשר יתבאר. והשתא בעיא דהכא מבוארת דתליא בשיטותה בפשיטות בעיא הנזכרת. ולמדנו עוד מדברי הרא"ש ז"ל דדין התיזה בר"ה והזיקה ברה"י ודין עץ ארוך המונח מקצתו בר"ה ומקצתו ברה"י ודרסה עליו בר"ה ושברה כלים ברה"י שניהן שוין הן לחיובא וכמה שהביא הטור בסי' שפ"ט לשני דינים אלו בבבא חדא ומטעם הנזכר דדבר הניזק היה מקודם בחצר הניזק וגילה לנו הכתוב ברגל. ומה שכתב הב"ח שם אבל תימא דבתוס' שלנו לא הזכירו כלל עץ ארוך וכו'. דלא כרבינו וכך פסק מהרש"ל וכו' עכ"ל. לפי מה שכתבנו ניחא דאף דהתוס' בדף ו' ע"א ד"ה תאמר בהני וכו' לא דיברו מעץ ארוך מ"מ הדין דין אמת כמ"ש הטור והש"ע שם דטעם אחד לה וכפי המבואר מדברי הרא"ש. ומה שהקשה מהרש"ל דלדברי הרא"ש יהיו דברי הרי"ף סותרים זה את זה וכן מה שהביא ראיה לדבריו שם בפ"ק סי' ד' מההוא דקופצת יתבאר לקמן אי"ה ועיין בהלכה ג' ד"ה עמדה ואכלה: