מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 7

היתה מהלכת ופולטת עשבים מהו. אין לפרש שפלטה ואכלה דא"כ עיקר השן הוא כדפרישית בפנים ואין לומר דהא מיבעיא ליה אם רגל הוא או שן הוא דמאי נ"מ שניהם חייבים ברשות הניזק ופטורין ברה"ר ומשלמין נזק שלם מן העליה. אבל לגבי תולדות שייכא הבעיא שפיר דאם תולדה דשן היא צריך שתהא להנאתה ואם לאו פטורה ובתולדה דרגל מה שהוא בדרך הלוכה חייבת. וכן נמי בענין השן ומה שהוא תולדה דילי' צריך שיהא ראוי לה וראוי לכלות הקרן כדאמרי' פ' כיצד הרגל דף כ"ג ע"ב והא בעינא כאשר יבער הגלל עד תומו וליכא. ומה שפי' רש"י ז"ל והא בעינא עד תומו דמכליא קרנא ע"ש לאו דוקא מכליא קרנא ממש דהא מסקינן בריש מכילתין ל"ש מכליא קרנא ול"ש לא מכליא קרנא אלא ר"ל ראוי להיות מכליא קרנא. ויש לפרש עוד הבעיא דהכא בענין זה שפלטה עשבים בחצר הניזק והיתה מהלכ' ברה"ר ואכל' והלשון מסורס הוא כדרך הש"ס הזה וקמיבעי' ליה אי בתר מעיקרא אזלינן וחייבת או דילמא בתר אכילתה אזלינן ופטורה ופשיט ליה מהמניח גחלת סמיך לרה"ר וכו' דבתר מעיקרא אזלינן וכמבואר. ועיין לקמן פ"ב בשמעתתא דהכלב שנטל התררה דשם מבואר לפי שי' הפוסקים דמהאי סוגיא דבבלי למדו לומר דבשן לאו דינא הכי אלא אם לקחה. בחצירו והוציאה משם ואכלה ברה"ר פטור דאין חיוב השן אא"כ אכלה ברשות הניזק וע"ש מה שכתבתי בזה:

היתה מהלכת ומעקרת עשבים בגופה ובקרנה מהו. דין זה לא נמצא מבואר בבבלי ובפוסקים. ולכאורה יש לדמות האי בעיא לבעיא דר' ירמיה בדף י"ט ע"א היתה מהלכת ברה"ר ובעטה והתיזה והזיקה מהו לקרן מדמינן לה וחייבת או דילמא תולדה דרגל היא ופטורה ופשיט התם דמסתברא תולדה דרגל היא. אלא דיש לדחות דהתם הבעיא היא שהתיזה מחמת הביעוט וא"כ הספק היה הואיל וההיזק נעשה מחמת שהתחילה בביעוט הולכין אחריו והוי שינוי ומשלם ח"נ ברה"ר או דילמא אחר גמר ההיזק אנו הולכין בזה דמחמת ההיתז נעשה והוי צרורות כי אורחייהו ופטור ברה"ר ופשיט ליה התם הכי דפטור דאע"ג דבעלמא בתר מעיקרא אזלינן היינו אם ההיזק נעשה במקום אחר וכמו בבעיא דרבא דף י"ז ע"ב דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו בתר מעיקרא אזלינן וגופיה הוא או דילמא בתר תבר מנא אזלינן וצרורות נינהו דפשטינן לשי' הפוסקים דס"ל הכי דבתר מעיקרא אזלינן משום דהוי כמו שנשבר שם ודמיא לדינא דרבה דאמר שם זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דמנא תבירא תבר. אבל בעטה והתיזה והזיקה אזלינן שפיר בתר התיזה דנעשה ונגמר ההיזק מחמת כי אורחא דמחמת הביעוט עדיין לא התחיל ההיזק אלא שהביעוט גרם להיתז. משא"כ בבעיא דהכא דנעשה ההיזק מחמת קרנה ומחמת גופה וא"כ אם ברה"י הוא יש לומר דאף דמכח חלק ההיזק הנעשה מחמת קרנה אינה משלמת אלא ח"נ מ"מ הרי נעשה ההיזק ג"כ מחמת גופה ונזק שלם בעי לשלומי וכן אם נעשה ברה"ר אף דמכח החלק הנעשה בגופה פטור דהוי תולדה דרגל ברה"ר מ"מ הרי נעשה גם כן מחמת קרנה ומשלם ח"נ. ועיין עוד מזה לקמן פ"ב ד"ה אחר מי אתה מהלך ובענין דינא דבתר מעיקרא אזלינן עד בד"ה מכיון שאין דרכו ליפול: