מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 7 · הלכה 4 · Segment 5

מצינו שהמכירה חייבין עליה בשבת וכו'. הכא דחי לה הש"ס מטעמא דתלישה היא שמחייבת וכו' ובבבלי דף ע' ע"ב על אוקמתא דרמי בר חמא הא דתניא פטור באומר לו עקוץ תאינה וכו' פריך לה בענין אחר דכיון דתבע לקמן בדינא וכו' ומוקי לה רב פפא באומר זרוק גניבותיך לחצירי וכו' ולא תקנה עד שתנוח. ופסק כן הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' גניבה הלכה ה'. וצריך טעם אמאי לא פסק כשינויא דרבא דאמר אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו ואפי' דבדינא לא מיחייבינן ליה לשלם מ"מ הואיל וכי יהב לה הוי אתנן ה"נ וכו' והא בעיקר דינא דאתנן פסק הוא ז"ל כרבא בפ"ד מהלכות איסורי מזבח הל' ח' דעיקר אתנן בעריות כתיב וא"כ אמאי לא פסק כסבריה לא בכאן ולא בדין החוסם את הפרה וכו' דהשוכר את הפועלים דף צ"א ע"ש. ואפשר דטעמו מההיא דאמרינן בפ' בן סורר ומורה דף ע"ב בההיא דאיגנו' דיכרי לרבא במחתר' ולא קבלינהו וכו' וכדכתבו התוס' ד"ה אילו תבע וכו' ע"ש ואע"ג דהתוספות תירצו משום שהיו סבורים שחייבין להחזי' מן הדין להרמב"ם לא ניחא ליה לפרש כן דאהדרינהו משמע שמעצמן החזירו לצאת ידי שמים ובענין כי יהב לה וכו' מפרש לה כפי' התוספות דטעמא משום שצריך לצאת ידי שמים הוי מכירה ומדחזינן דרבא לא קבלינהו ש"מ דהדר ביה רבא גופיה מסברא דנפשי' דקנינהו בדמים ועל כן צריך לאוקמתא דרב פפא: