ודכוותה הפודה אינו כלוקח. האי מסקנא קאי. וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מעשר הל' ג' לא חשיב התם אלא ששה דברים הקובעין למעשר. דהא דקתני במתני' דפיאה הקדישן עד שלא נגמרן וכו' כדהביא הרמב"ם שם סוף הפרק המקדיש פירות תלושין ופדאן קודם שתגמר מלאכתו חייב לעשר היינו אם נגמרו בידו אח"כ ולאפוקי אם נגמרו ביד הקדש כדמסיק. ור"י ור"ל שם ל"פ בהאי דינא דהכא. ומכאן ראיה לפסק הרמב"ם דבהקדש בדק הבית לא אמרינן דהוי כמכירה כמו שנתבאר לעיל שהרי כלכלה הקדש בדק הבית הוא ואמרו הכא דלא הוי כמוכר ומצאתי לראי' זו בס' המלחמות להרמב"ן ז"ל בפ' הגוזל בתרא לחזק דברי הרי"ף ז"ל שסובר כן:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 7 · הלכה 4 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ad22e0fdadc0a9042270a91bb4120f94d69a486ed6b262224fa5823b1068f208