מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 5

יש אוכל אכילה אחת וכו'. התוס' בכריתות דף י"ג ע"ב הקשו אמאי לא חשיב נשבע שלא יאכלנה ותירצו דמידי דאיתיה בשאלה לא קתני ומוקדשין איירי הכא שנזרק דמן וליתנהו בשאלה אבל ליכא למימר דאיירי בבכור שהרי אקדשיה קאמר דליהוי איסור מוסיף ואי הוה מיירי בבכור לא הוה אמר אקדשיה שהרי קדש בפטר רחם. וזהו אליבא דשינויא דרב אשי בשבועות בדף כ"ד ב' ע"ש. אבל אכתי קשה לשינוייא קמייתא דהתם דמוקי לה בבכור. ונהי דמלישנא דאקדשיה לא שייך למידק אדהתם דרבא דמשני הכי באמת לא הוי נקיט בלישני' אקדשיה והכא סתמא דהש"ס אליבא דרב אשי נקט. מיהו הא קשיא אליבא דרבא דבבכור מאי איסור מוסיף איכא לגבי חלב. וצ"ל דרבא ס"ל כר' יוחנן דאמר בפ' בהמה המקשה דף ע"ה ע"א דאיסור חלב קדים דממעי אמו חיילא דחדשים גרמי וקדוש' בכור בפטר רחם תלה רחמנא. והיינו לענין שאם היה תולש חלב של בן ט' חי ממעי אמו כדכתבו התוספות שם ובסוף פרק ה' דכריתות דבעינן שיצא החלב לאויר. ומ"מ חשיב הכא איסור מוסיף כיון דמשכחת לאיסור חלב קודם שיצא הולד לאויר ואע"ג דבהכי לא איירי מתני' דכריתות דהא אכל לאחר שנולד ונשחט ע"כ איירי דחל עליו קדושת בכור. והכי אמרי' בעלמא לענין איסור מוסיף. ובחדושי הרשב"א ז"ל על מסכת שבועות ראיתי שכתב על הא דאוקי הקדש דהתם בבכור וז"ל והשתא אפשר דהקדש וחלב הוי איסור בת אחת לפי מה שכתבתי בפ' גיד הנשה דחלבו של שליל מותר דלא איקרי חלב עד שעת לידה דכתיב שור או כשב או עז כי יולד עכ"ל. וזהו לשיטתו ז"ל. אבל אין דעת הרמב"ם ז"ל כן אלא דפסק כר' יוחנן דלעיל כמו שמבואר בדבריו פרק ז' ממ"א הלכה ד' ע"ש:

מנין ליום הכיפורים שחל להיות בשבת וכו'. בבבלי פ' גיד הנשה דף ק"א ע"ב גריס שם לר"י הגלילי כדברי ר"ע דהכא ור"ע גריס התם דס"ל אינו חייב אלא אחת וכבר נתבאר בהרבה מקומות שדרך הש"ס הזה בחליפין: