מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 4

בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל. בהש"ס בבלי לא נמצא הספק הזה. ופשוט והוא דנלמד מדין הגונב כיס בשבת למאי דקי"ל המוציא צריך שיניח וכן דוקא עד שיטול ויעשה עקירה להוציא ולא בנמלך ולא מיתוקמא ברייתא דהגונב כיס בשבת באילון שינויי דבעי הכא למידחי. וכמו דהתם חייב ולא אמרינן שהוא עומד בהתריית מיתה בתחילה וה"נ כן. ומיהו בעיקר הבעיא קשיא לי דהיכי משכחת לה שיהא בספק אם משלם כפל או לא שהרי אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו בין בגניבה ראשונה בין בשניה והשתא ה"ד הכא אם לא גנב אלא בראשונה ולא חזר וגנב להיות נידון א"כ ודאי משלם כשאר הגונב משל אביו דמשלם כפל כדתנן בפ' מרובה ולא שייך כאן בהתריית מיתה דכי תעלה על דעתך בגונב כיס בשבת והטמין ולא הוציא שיש להסתפק מאחר שאלו היה מוציא היה מתחייב מיתה ויהא פטור מתשלומין זה אינו צריך לפנים. אלא ודאי בשחזר וגנב בשניה דבר מיתה הוא ומסתפקא לן על גניבה ראשונה כמבואר וא"כ קשה למי ישלם הא בלאו הכי כל נכסיו לאביו דהרי הוא בכלל הרוגי ב"ד דנכסיהן ליורשין כדאמרי' בפ' נגמר הדין דף מ"ה ע"ב וכדאיתא נמי בהאי תלמודא פ' אלו הן הגולין וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות ממרים דאביו יורש אותו לכל נכסיו. ואפשר לומר דמיירי שמחל לו אביו דקי"ל בפ' הנחנקין דף פ"ח דיכול למחול וכ"פ הרמב"ם שם אלא דהצריך שם שיהא קודם שנגמר דינו ומ"מ התראת מיתה שייכא ביה. וצריך לדחוק דמיירי שמחל לו על מיתתו ולא על גניבתו א"נ משכחת לה במקדיש נכסיו ואם חל עליו חיוב כפל אביו גובה מנכסיו כדין שאר ב"ח הבא לגבות מן ההקדש:

הגונב כיס חבירו והוציאו בשבת. מבואר בכמה מקומות בשיתא סדרי ועיקרה בכתובות דף ל"א גופא אמר רבי אבין וכו'. אלא בעומד לפוש וכו' ובמאי אי ברברבי וכו' ודאפקיה היכא וכו'. רבינא מתני לעולם דאפקיה לר"ה וכו'. והרמב"ם ז"ל כתב דין זה בהלכות גניבה פרק ג' הלכה ב' כיצד וכו'. ולא דקדק הרב המגיד שם אלא במה שלא ביאר בשעמד לפוש ותירץ זה שם ע"ש. ובאמת לכאורה טובא איכא למידק דלמה לא ביאר דדוקא בכיסי רברבי משום חיוב גניבה דהא אין מטלטלין לקנין בגרירה אלא בדברים שאין דרכן להגביה. ובזוטרי בלאו הכי לא משום חיוב שבת דאין דרך הוצאה בכך. וכן נמי לא הצריך שיצרף ידו למטה משלשה כדכתב הטור בסימן שכ"א. ובר מן דין הא בפרק המצניע דף צ"א ע"ב פריך שם לרבי יוחנן דקיימא לן כוותיה וסבירא ליה אגד כלי שמיה אגד אם כן אין באים כאחד הן דאיסור גניבה קדים דאי בעי שקיל מן הכיס ולענין חיוב שבת עד שיוציא את כל הכיס ומוקי לה התם בנסכא. ועל כל הדקדוקים מה שיש לדקדק בענין זה צ"ל דהוא ז"ל דרך כלל כתב כאן ופרטי הדין סמך על מה שהזכיר כל אחד ואחד במקומו בהלכות שבת ובהלכות מכירה. וכאן לא כתב אלא להשמיענו דהיכא דמיתה ותשלומין באין כאחד פטור מן התשלומין ואם קדם אחד מהן חייב וזה דרכו ז"ל לכתוב ולסתום. ופרטי הדינים נתבארו במקומן. ונראה נמי דפסק כרבינא דהכא בענין ר"ה. ולא העתיק כמ"ש הטור דגירסתו היה כגירסת התוספות ד"ה רב אשי בשם הריב"ם שמצא בספרי אשכנזאי נמי כדרבא וכו' עיין שם. וזה מבואר במקומו:

ודכוותה המוציא וכו'. יש לפרש דה"ק דלר' הושעיה דס"ל המוציא אע"פ שלא הניחו משום דמהלך כמניח הוא א"כ ממילא נמי אע"פ שלא נטל מתחלה להוציא חייב דהא בהא תליא שכל פסיעה ופסיעה נחשב' כעקיר' כשעוקר גופו ובשעה שנמלך להוציא הוי ליה כעוקר עכשיו בתחלה: